שטו

שטו

ופלגשו ושמה ראומה, פי' הבעש"ט דקאי על ענוה פסולה, פי' שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וז"ש ופלגשו, ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה ראו מה, פי' ראו שאני במדריגות ובחינת מה. ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.

ועל ענין ענוה פסולה הנ"ל משל מבעש"ט זלה"ה, לא' שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו כו'. ופעם א' הקניטו אדם א', אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה כו'. והיוצא מזה כו'.