שב-ג

שב-ג

והעיקר להסיר העצבות ולאחוז בשמחה. וסיפר מה שחלם לו כשהיה בארץ ישראל והיה נבוך אם לצאת לחוץ לארץ מחמת טעמים הכמוסים לו כו', עד שראה בחלום שאחד סיפר לו שיש כמה רופאים הנותנים רפואות ע"י משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב שנותן רפואה ע"י משקה מתוק מדבש, והוא ענין הנ"ל שע"י תענית וסיגופים [והתמדת לימודו] גובר העצבות ומלמד חוב על בני עולם שאינן עושים כמעשיו ומניחין חיי עולם כו', וכמעשה דרשב"י ובנו שיצאו ממערה הנזכר בש"ס דשבת, עד שיצאה ב"ק חזרו למערתכם כו', והוא רפואה ע"י מים מרים, משא"כ רפואה זו בדרך זה שיתן לב אף בכל דבר מגונה שרואה בחבירו שהוא לתועלת עצמו וכנ"ל, הוא ע"י משקה מתוק מדבש לעורר רחמים בעולם ועל כל אדם שידע שהש"י הוא בכל דבר פרטי ויתנהג כנ"ל, אז הוא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף, ויערב לו ויבושם, ודפח"ח.