רלח-ב

רלח-ב

כי א"א למי שהוא דבוק בהש"י באהבה ויראה שיבא לידי חטא [קל] , ק"ו [לחמור] , ק"ו שיהיה דבוק באיזה תאוה ח"ו, כי הלא הש"י קדוש ומובדל מכל החומריות. [אלא ודאי אינו צריך לפנים שענין אהבת הש"י ויראתו הוא ענין אחר, שהוא בלב האדם] , שיהיה [בלבו] פחד ויראה מהש"י תמיד, ויהיה בוער אהבתו בלבו תמיד, כמ"ש הרמב"ם סוף ס' המדע [בהלכות תשובה, וז"ל] כיצד הוא אהבה הראויה כו' ע"ש. וזה [אין האדם קונה ומחובר בה] כ"א ע"י התורה לשמה, [ועיקר מקודם ה] תפלה בדביקות ובהתלהבות הלב, ובכפיות כל [כוחותינו] למחשבות זכות וטהורות להש"י תמיד, ובפרישות כל התענוגים, ואצ"ל פרישות עבירות קלות וחמורות, [וכל דקדוקים, ובנקיון כל האיברים, ושמירתם בהקדושה השייכה להם, כמ"ש ספרי מוסר, וביותר בעל ראשית חכמה] , אבל [כמו שהם נוהגים ו] המזלזלים בתפלה האיך יהיה להם דבקות בהש"י, ע"י התורה. באמת אינם לומדים רק מצות אנשים מלומדה למען יחכמו, ועז"א הכתוב הוי חכמים בעיניהם וגו', וזה קורא הזוהר חסד דעבדין לגרמייהו [כידוע] . ועיקר התורה לשמה היא לבוא להתדבק במי שנעלם בה, להיות מרכבה אליו. וזה שארז"ל דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, ^מו .