רו-ב

רו-ב

טעם למה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו. כי יש שני מיני בני אדם המאמינים בהש"י. א' שמאמין בהקב"ה מחמת [שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים] , ועכ"ז אמונתו חזקה. והב' מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה. והחילוק ביניהם הוא, שהא' יש לו מעלה שא"א לפתות אותו אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל. אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא ית' מחמת גודל חקירתו היא חזק אצלו באמונה שלימה ובאהבה גמורה, אבל ג"כ יש לו חסרון, שבקל יכול לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות אמונתו יתפתה ח"ו. אבל מי שב' המדות בידו אין למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וג"כ באה לו שחקר בעצמו, זו היא אמונה שלימה וטובה. ולזה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו . .

[ גם בזה יש לפרש הפסוק טעמו וראו כי טוב ה', ר"ל טעמו מחמת החקירה וראו הוא לשון ראיית הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו] .