קנג-א

קנג-א

[ ביאור מה ש] שמעתי ממורי ורשמתי ראשי פרקים כי יראתי [וכו'] , פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו עשיר בעשרו כ"א בזאת וגו' השכל וידוע אותי [וגו'] . והקשה מאי בחכמתו בעשרו. וביאר כי היא מדה מגונה המתפאר את עצמו, וכמ"ש בספרא דשלמה מלכא, מובא בזוהר, סימן דלא ידע כלום שבוחי [וכו'] , וכשהוא רוצה להתפאר ולשבח את עצמו והיינו משום שנתפשט מדת התפארת בעולם, , וכשמתפשט ויורד עד אדם זה שהוא בקליפה אז רוצה לשבח ולפאר א"ע, רק שהוא גנאי כנ"ל, ועושה תחבולה לפאר לאחרים שיצא מזה תפארת לעצמו, כגון פלוני חכם מאד שלא נצחו שום אדם כ"א אני, וכן גבור ועשיר. וז"ש אל יתהלל חכם בחכמתו של אחר כדי שיצא מזה שבח לעצמו, כ"א בזאת יתהלל שיתן לב שנתפשט מדת הת"ת שבעולם עד מדריגה אחרונה הנקרא זאת, והחכם יבין שנתפשט מדה זו השכל וידוע אותי, משא"כ הטפש לוקח תפארת לעצמו וכו' [ודפח"ח] .