קמו

קמו

קושיא [ ממורי ] בענין מה שאמרו [בש"ס] בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכן מ"ש אמר שומר, שדרשו שהוא כרוז [וכנ"ל] , שאם אין שומע [את] הכרוז למה מכריזין, ואם יש שומע קשה שהחוש מכחישו, כי מי זה יאמר ששמע כרוזין מלמעלה, ואף אם ימצא א' שאומר ששומע, מי הוא הפתי אשר יאמין לדבריו , וא"כ לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל.

[ותירוצו הוא על דרך זה, הגם שאין זה לשונו] דאיתא בש"ס [דחגיגה דף ה' ע"ב] רבי יהושע בן חנניה הוי קאי קמי קיסר אחוי ליה אפקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, אחוי ליה עוד ידו נטויה וכו' מאן דלא ידע במחוג ליחוי קמי מלכא [וכו'] . ויש להבין [זה הענין] למה [דברו ברמז ולא ע"י דיבור מפורש] , וגם לאיזה תועלת מביא הש"ס זה.

[ ונ"ל ] דיוצא לנו מזה רמז מוסר בענין הכרוזין שלמעלה, שאינו דיבור, כי אין אומר ואין דברים שם למעלה , כי הדיבור הוא גשמי, וראיה לזה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, ואין דרך ארץ לדבר המלך עם שריו ועבדיו ויועציו [ועבדיו] כי אם ברמז, וכאשר שגם עתה במלכות ישמעאל הנהגתו כך.

וזה שהודיענו הש"ס שגם הכרוזין היוצאין ממלך מלכו של עולם הוא ברמז, וצריך לידע במחוג רמז הכרוז ע"י המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה שהוא מחמת הכרוז, או ע"י שאר דברים הנודעים למי שעיני שכל לו, שלא יהיה מכלל אלו הנאמר אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן כו', רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשרש היראה וכנ"ל, וכשנתעורר איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת ה' וכיוצא בזה, ישמע חכם ויוסיף לקח [ודפח"ח] .