קמד
קמד
[ושמעתי] משל [ ממורי ] למלך ששלח בנו [ידידו] למרחקים כדי שיהיה לו אח"כ יותר תענוג, וברבות הימים נשכח מבן המלך כל תענוגי המלך. ושלח אחריו ולא רצה לחזור לאביו, וכל מה ששלח המלך יותר שרים חשובים אחריו לא הועילו כלום, עד שהיה שם שר א' חכם שכסות ולשון שינה כדמות הבן ההוא, ונתקרב אליו במדריגתו והשיבו אל אביו, [ודפח"ח] . .
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.