קלג

קלג

אשרי העם יודעי תרועה. ע"פ משל [ששמעתי ממורי ] למדינה שהיה להם גבור [אחד] ובטחו עליו כל בני המדינה, ולא למדו נימוסי המלחמה כי סמכו עצמם על הגבור שהיה ביניהם. ואח"כ בעת המלחמה שרצה הגבור להכין כלי זיינו והשונא נתחכם וגנב ממנו כלי זיינו אחד לאחד עד שלא נשאר לו במה להלחם, וגם אנשי המדינה שסמכו עליו נלכדו עמו [וכו' ודפח"ח] .

וז"ש אשרי העם יודעי תרועה, ר"ל כשהעם אינם סומכים על הגבור רק הם עצמם יודעי תרועת המלחמה, ואז באור פניך יהלכון לקראת המלך, [אין סומכין על הגדולים רק הם עצמן,] וכמ"ש הטור [נוהגין כולם] להתענות בערב ראש השנה וכו', [ולכאורה סותר המשל וכו', ולדברינו א"ש] שאינן סומכין על [הגבורים שהם] הגדולים [וכמ"ש האלשיך הנ"ל] .

.