קכז-ב

קכז-ב

[ ששמעתי ממורי ] טעם הלומד לשמה זוכה לדברים הרבה, ומה ענינו של לימוד לשמה. וביאר , כי כל מעשה בראשית, הן דבר קטן או גדול, נברא ע"י אותיות ברל"א שערים כנודע, וע"י פגם עונות האדם מוריד נשמות קדושות, שהם אותיות הקודש, ממקום חיותם אל מקום הקליפות ח"ו, הן בדומם או חי בלתי מדבר וכיוצא. ובתיקון האדם מעשיו ולומד לשמה, היינו לשמה של האות ההוא שהורידה למטה, שעתה ע"י שלומד בדחילו ורחימו ומכוין להעלות האות שהיא נשמה ממקום הקליפות ולהעלותה לדבקה בשרשה.

והנה ממקום הקליפות עד למעלה למעלה שהוא שורש האותיות יש כמה וכמה מדריגות לאלפים ולרבבות, וע"כ מעלה כל המדריגות ששורש בריאתן מן האות הזה עד למעלה בשרשן. א"כ שפיר אמר התנא [הלומד לשמה] זוכה לדברים הרבה, כי [הרבה] דברים נעשה מזה האות, ואת כולם מעלה לשרשו, ע"כ נקרא אהוב [וכו' ודפח"ח. וז"ש ויפק רצון מה', שנקרא אהוב] אוהב את המקום, וכי יש לך אוהב גדול מזה שמעלה בן המלך שהיה כמה שנים בשביה למלך.