צו-ב

צו-ב

[ ושמעתי ממורי כי א' הוא סוד אלופו של עולם טמיר וגניז בגויה, ואות ב' הוא ב' אלפין, וכן ג' ג' אלפין עד אות ת' ד' מאות אלפין, א"כ שורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות הרוחני אוא"ס הוא אות א', ואח"כ יורד והולך ומתלבש זה בזה ונתרחק מן החיות עד אות ת' שהוא מלכות שבמלכות ששם מתלבש בתוך מחשבות רעות וזרות. וצדיקיא שלוחי דמטרוניתא אינון לקשר א"ע אל האותיות ולהעלותן במחשבה עד מחשבה עליונה, ואז מעלה מתהום עד רום רקיעא את נצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל שנקרא זה לימוד לשמה, לכך זוכה לדברים הרבה שיש כמה מדריגות בכל אות והוא מזכה להעלותן וזוכה עמהם, ודפח"ח] .

וז"ש ויקח מאבני המקום, ר"ל אבני שיש טהור שבו הש"י הנקרא מקום, וישם מראש"ותיו, לדבק [ראשו ו] מחשבתו לתוך פנימיות האותיות ולהעלותן, גם מרא"ש-תי"ו ר"ל להמשיך אור מראש אל תי"ו, להעלותה אל [החיות שהיא] א' ראש של תי"ו כנ"ל, .

[ וז"ש וישכב במקום ההוא, ודרשו בזוהר ויש כ"ב אותיות התורה וכו', כי אות א' שורש כל הכ"ב אותיות וכנ"ל, וכאשר שכב ודבק א"ע בדביקות וחשיקה אל אותיות התורה נתפשט מהגשמיות] . ויחלום , [ר"ל שראה שכל עוה"ז הוא כמו חלום, וכמ"ש אז היינו כחולמים וגו', וראה מתועלת] עוה"ז [הוא] [רק שיהיה לאדם] כמו סולם מוצב ארצה, [שיעשה הכנה בעוה"ז] שעי"ז יעלה ומגיע [ראשו] השמימה, [וכמ"ש בעוללות אפרים] .