פו

פו

ז"ל> נודע כי אות א' הוא חכמה ומחשבה כמ"ש [בפסוק] ואאלפך חכמה. ובזה יובן בראשית ותרגומו בחכמתא שהיא אות א', בזה ברא אלקים את השמים. כי כל כ"ב אותיות הם לבושין זה לזה, כי א' נתלבשה תוך אות ב', כי ב' ב' אלפין, ג' ג' אלפין [וכו' כמו ששמעתי ממורי זלה"ה וכו'] . וראשית הבריאה הי' ע"י אות א' שהוא חכמה, וברא הכל ע"י חכמה כמ"ש [כולם] בחכמה עשית . יב

הרי רוחנייתו ית' בתוך אות א', ונתעטף בו וברא אור מן אות א', והוא אור אצילות, ואח"כ נתעטף עם א' בתוך אות ב' וברא עולם הבריאה כו' יג .

הערות

  1. יב. " " כאן סימן שהשמיט כמה שורות מס' תוי"י .
  2. יג. "כו'" כאן סימן שהשמיט סוף הפיסקא . ----- הערות וציונים ----- נשנה לקמן סי' שנה עם ההמשך אשר בתוי"י. וראה גם לעיל סי' מה ולקמן סי' קצה. וברא אור מן אות א' כו' – להעיר מזו"ח שה"ש סו, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.