קצה, ב

פי"ב. יבאר מי הנק' בינוני, ואומר שהוא אשר לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם ולא נק' עליו שם רשע אפי' רגע א' כי ג' לבושי נפש הבהמית אין גוברין בו לעולם להתלבש בגוף אלא ג' לבושי נפש האלהית לבד שהם מודו"מ של התורה ומצות, ואעפ"כ אינו נק' צדיק מפני שיתרון הזה אשר לנפש אלהי' אינו אלא בשלשה לבושיה הנ"ל אבל לא למהותה ועצמותה שהן עשר בחינותיה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שהן עשר בחינותיה הנ"ל פ"ו שהם בתוקפם אלא שבשעת התפלה הם כפופים וכישן דמי (ע' פי"ג) אבל אחר התפלה יכולים להתאוות לכל עניני עוה"ז אלא שלזה מועיל הרשימו ממוחי' דתפלה שלא יהא להרע שליטה להוציא תאוותו אל הפועל להתלבש בשלשה לבושי' בגוף ח"ו הן בעבירות שבין אדם למקום הן שבינו לבריות:

פי"ג. ישוב אל הכוונה לפרש הברייתא שבספ"ג דנדה דלעיל פרק א', ואומר שאמרם היה בעיניך כרשע ולא רשע ממש כדתנן באבות ואל תהי רשע בפ"ע, אלא שיחזיק עצמו לבינוני שהבינוני הוא הנק' כרשע ולא רשע לפי שהרע בו בתוקף ואפי' כל העולם אומרים לו שהרע שבו נתבטל ע"ד שנת' פ"י לא יאמין אליהם:

פי"ד. יבאר שכל אדם יכול להיות בינוני דהיינו סור מרע ועשה טוב במודו"מ נגד תאות לבו באמרו ללבו אינני רוצה להיות נפרד ח"ו מה' וזהו אל תהי רשע, משא"כ בדבר המסור ללב דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ע"ד הנ"ל פ"י שזה תלוי בהיות לו בחי' אהבה בתענוגים להתענג על ה' ואין לאדם משפט הבחירה כ"כ ע"ז אלא שזהו מתנה מלמעלה כמ"ש איוב בראת צדיקים ומ"מ צריך האדם להרגיל עצמו למאוס ברע ולשמח לבו להתענג בה' לקיים השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק וכולי האי ואולי תתעבר בו נשמת איזה צדיק:

פט"ו. יפרש הפסוק ושבתם וראיתם בין צדיק כו' שנק' עבד ה' שכבר גמר המלחמה עם הרע לעובד אלהים שפירושו שהוא באמצע העבודה והמלחמה והיינו הבינוני, ויש ג"כ בינוני הנק' אשר לא עבדו כגון שאינו מצטרך להלחם כ"כ עד שיהי' במדרגה הנ"ל פי"ב מצד טבעיות ולפיכך די לו לזה באהבה מסותרת וזו אינו עבודתו כי היא ירושה מאבותינו:

פט"ז. יבאר כלל לבינונים שהעיקר הוא למשול על הטבע ע"י אור ה' המאיר כשמתבונן במוחו בגדולת ה' להוליד מבינתו אהוי"ר, ויתר על כן גם אם אין שכלו ובינתו משיגו' להוליד אהבה בהתגלות לבו רק האהבה במוחו ותעלומות לבו כשמבין דכולא קמי' כלא חשיב אשר ע"כ יאתה לו ית' שתכלה אליו נפש כל חי וגם נפשו ורוחו כך יאתה להן לצאת מהגוף לדבקה בו רק שבע"כ צרורות בגוף כאלמנות חיות ואי לזאת יאתה להן לחבק את ה' בכל לב ונפש מאד ע"י קיום התרי"ג מצות במדו"מ כנ"ל פ"ד-ה. וכשמקיים כפי שנגמר במוחו הרי תבונה זו מתלבשת במודו"מ התורה ומצותיה להיות להם בחי' מוחי' וחיות לפרחא לעילא בעולם הבריאה מקום עליית התורה והמצות הנעשים ע"י דו"ר שכליים אשר בהתגלות לבו וזה רמזו רז"ל באמרם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל בלאה"נ עולים ליצירה ע"י דו"ר טבעיי' המסותרים בלב כל ישראל: