קצד, ב

מלביש את הנפש ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל מקיף ותופס בשכלו מה שאפשר לו להשיג מידיעת התורה והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא בערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה וז"ש אליהו תפיס' וז"ש ותורתך בתוך מעי וע"כ נק' מזון שהוא א"פ והלבושי' מקיפי' וזשרז"ל ששקולה ת"ת כנגד כל המצות לפי שהמצות הם לבושי' ותורה היא לבוש ומזון הן בעיון התורה וכ"ש בדבור:

פ"ו. יבאר כי בהיות שזלע"ז עשה האלקים לכן גם הנפש הבהמית כלולה מע"כ מסאבותא הם ז' מדות רעות הבאים מד' יסודות הרעים הנ"ל פ"א ושכל המולידן הנחלק לג' שהן חב"ד מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן מתאוה לדברי' קטנים כו' ויש לה ג"כ ג' לבושי' והיינו כשאדם מחשב או מדבר או עושה מה שחפץ מעשר בחי' טמאות הנ"ל הרי מחשבתו שבמוחו ודיבורו שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נק' לבושים לעשר בחי' טמאות האלו בשעת המודו"מ והן כל המו"ד אשר לא לה' המה שזהו ל' סט"א וממנה הן מושפעות כמ"ש בו פכ"ט אלא שהקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות המדרגה התחתונה היא ג' קליפות הטמאות ואין בהם טוב כלל (ר"ל בעצמותם אבל בבחי' גלות בו יש חיות אלהות ניצוץ מי"ס דעשי' שבתוכו י"ס דיצי' שבתוכו כו') ומהם נמשכות נפשות או"ה ובע"ח האסורים באכילה וקיום גופם וקיום וחיות מאכלות אסורות מהצומח וכן קיום וחיות מודו"מ של שס"ה ל"ת וענפיהן (והן לבושי' לנפש הבהמי' וטמאי' יותר ממנה):

פ"ז. יבאר המדרגה העליונה שבקליפות הנק' קליפת נוגה רובה ככולה רע ומיעוט טוב יש בה וממנה נמשכות נפש הבהמית שבישראל ושאר כל דברים המותרים דצומח וחי וכן קיום וחיות של המודו"מ בעניני עוה"ז שאין בהם צד איסור ואפי' הוא צורך הגוף וקיומו וחיותו אלא שכוונתו אינה לש"ש כדי לעבוד את ה' בגופו לא עדיפי מודו"מ אלו מנפש החיוני' עצמ' ונמשך מנוגה (והן לבושי מסאבו לנפש הבהמי' כערכה ומ"מ תאוות היתר גרועים יותר מנפש בהמי' כי נכללי' לפי שעה בג' קליפות הטמאות כמ"ש בענין זוללי בשר) אבל כשכוונתו לש"ש כדאמר רבא חמרא וריחא כו' אזי נתברר חיות הבשר ויין שהי' נשפע מק"נ ועולה לה' כקרבן וכמ"ש בע"ח שפעמים ק"נ נכללת בקדושה אך פעמי' נכללת בג' קליפות הטמאות והיינו מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין (וק"נ כמו שהיא בעצמה היינו צורך הגוף שלא לש"ש כנ"ל) אך זהו רק לפי שעה שלפי שהי' היתר יין ובשר כשר יכולים לעלות אח"כ שאינו קשור ואסור בידי החיצונים רק שהרשימו נשאר בגוף וצריך לחיבוט הקבר משא"כ במאכלות אסורות וביאת אסורות (וכן שארי לבושי' טמאי' דספ"ו) שאסורי' בידי החיצוני' עד קץ הימין או עד שיעשה תשו' מאה"ר שזדונות נעשו כזכיות, ר"ל שעולי' מיד, הואיל ועי"ז בא לאה"ר זו ומ"מ החיות שבטפות ז"ל לפי שלא נתלבשו בנוק' דקליפה יוצאי' גם ע"י כוונה עצומה בק"ש שלמטה מאה"ר זו, משא"כ במאכלות וביא' אסורות שאין עולי' עד עת קץ אף שה' יסלח לו גם ע"י תשו' שלא מאה"ר, וכשהוליד ממזר ונתלבש בגוף בשר ודם גם תשו' מאה"ר אין מועלת להעלותם:

פ"ח. יבאר שגם האוכל בשוגג מאכל איסור לש"ש מ"מ אין המאכל עולה (ע' א"ח סי' קצ"ו להרמב"ם), גם יבאר שעל דברים בטילים בהיתר כגון ע"ה (עפ"ז לבושי' מק"נ עצמה) צריך לטהר נפשו ע"י כף הקלע, אבל לדיבורים אסורים ליצנות