קפ, ב

וארז"ל (שבת דקי"ח) שהיא נחלה בלי מצרים לא כאברהם כו', אבל ביעקב נאמר ופרצת ימה וקדמה כו' דהנה אברהם הי' מרכבה לבחי' חסד אברהם אוהבי בבחי' רצוא ושוב הלוך ונסוע בחי' רצוא הוא ממטה למעלה ואמנם הי' ג"כ מכניס אורחים אפילו ערביים הוא בחי' אהבה שמלמעלה למטה להמשיך חסד וכו' וכן יצחק היה מרכבה לבחי' גבורה ולבחינות אלו יש מצרים כי מצד החסד הי' ההתפשטות להטיב בלי די אך יש לו מיצר מצד מדת הגבורה המעכבת כנגדו וכן להפך, משא"כ מדתו של יעקב שהיא מדת הרחמנות היא בלי גבול ומיצר שאע"פ שע"פ הדין הוא חייב מ"מ שייך רחמנות וזהו ופרצת ימה וקדמה וכו' שהם ו"ק, וכמ"כ בבחי' עומק רום ועומק תחת הנה מדת הרחמנות דוקא נק' בריח התיכון המבריח מן הקצה העליונה עד הקצה התחתונה וז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי שלהיות ואביא אתכם אלי הוא דוקא ע"י רחמנות שהוא בחי' נשר וכו' כמ"ש במ"א, ולכן העלא' בחי' אותיות הנ"ל הוא ג"כ ע"י בחי' יעקב אך במה מעוררים בחי' רחמנות הוא ע"י הבכיה, מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, פי' (שבבכיה זו מעוררים רח"ר על עוצם ריחוקם מאחד, כמשל בן המלך שנשבה שכשנתרחק מאביו ואינו משים לב על שרחוק מהמלך גם המלך יוכל לשכוח עליו כיון שהוא רחוק ממנו אבל כשלבו מר לו על ריחוקו וצועק אל אביו בבכיות להעלותו משם אז נתעורר רחמי האב על הבן כך) בחי' האותיות שנפלו למטה בחשך החומרי דעה"ז נק' מים בוכים שצועקים לעלות וליכלל באחד, ועי"ז מעוררים הרחמנות. והנה יובן ממשל (הנ"ל) מבן המלך שהי' בשביה שכשחזר מן השבי' אל אביו אז מתעורר ביתר שאת רחמי האב על הבן ממה שהי' קודם שהי' בריחוק מקום ממנו וזהו מ"ש בבכי יבואו כו' כך ע"י עליי' בחי' אותיות כנ"ל נתעורר מדתו של יעקב מדת הרחמים לרחם גם על עולמות עליונים שגם עליהם שייך רחמנות דכולא קמי' כו' וזהו ברחמיך הרבים רחם עלינו שאין אנו משיגים גודל הרחמנות. וזהו תתן אמת ליעקב אמת הוא בחי' המשכה מאל"ף בחי' פלא עליון עד תי"ו סופא דכל דרגין (שהיא בחי' כבוד תתאה מדת מלכותו ית') ע"י מדתו של יעקב מדת הרחמנות (והיינו ע"י שמתחלה הי' ההעלאה בחי' את כל הארץ אותיות מא' עד תיו שנפלו בשבה"כ ע"י רחמנות מים תחתונים בוכים כו' שאז נמשך ע"י רח"ר בחי' אותיות עליונים שלמעלה משבה"כ והוא ענין המשכת כבוד ה' ממקומו שהוא בחי' שמו הגדול שהוא ג"כ בחי' אותיות כח המחשבה כמ"ש במ"א רק שזה נק' אמת ראש תוך סוף דכל האותיות, וא"כ מבחי' את נעשה אמת). והנה בבחי' המשכת רחמנות הנ"ל דיעקב כלולה בה ג"כ בחי' שמחה כמ"ש וצדקתך ירננו וכתיב רננו צדיקים בה' שע"י העלא' הנ"ל נתעורר רחמנות בשמחה כמשל בן המלך הנ"ל ופי' רננו צדיקים היינו בחי' צדיק עליון וצדיק תחתון, פי' צדיק תחתון הוא בחי' כנס"י בהעלאו' הנשמות והוא ענין מ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום נהורא תתאה קרי תדיר וכו' והגלוי שנמשך בזה מאור א"ס ב"ה נק' צדיק עליון וזהו רננו צדיקים וכו' וכ"ז ע"י בחי' יעקב שממשיך המשכה זו להיות בכה"מ שיומשך ברכה והמשכה להכבוד תתאה הנ"ל ממקומו שהוא בחי' אור א"ס ב"ה וזוהי ממש בחי' רננו צדיקים וכו' ולכן אמר יעקב דוקא בשכמל"ו (ובזה אפשר לבאר מה דמשמע בגמ' בחולין דצ"ב סע"א דהמלאכים האומרים בכה"מ יש בהם מעלה יתירה מהאומרים קק"ק כו' יעו"ש כי ע"י קק"ק נמשך ע"י צמצומים עד שנמשך להיות מכה"כ משא"כ ענין בכה"מ שבחי' מקומו מאיר בהכבוד כו' כנ"ל. אלא דצ"ע דשם משמע דהאופנים הם למעלה מהשרפים ומש"ה הם האומרים ברוך וזה נגד מה שמבואר אצלינו בדוכתי טובא