קע, א

המצמצם הזה הוא מתייחד ממש בתכלית היחוד עם כח השופע מאא"ס הנק' אורות, רק שגורם להיות השפע בגבול ומדה. (אמנם באגה"ק דט"ז א' במאמר איהו וחיוהי כו' נראה להדיא שהכלים הן בבחי' גבול ממש, ואעפ"כ הן אלקות לברוא יש מאין עיי"ש באריכות, ועל מאמר הנ"ל יש לסמוך יותר כי הוא מגוף כי"ק דמו"ר נ"ע אשר כ' בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא, וכן אמר עוד בביאור מאמר הזהר דפ' פנחס דרמ"ט ע"פ כאיל תערוג כו', ומ"מ גם לפ"ז המשל הנ"ל צודק ואמיתי דמ"מ אין ההגבלה של הנבראי' מערך ושיעור הגבול שבכלים דאצי' וכלא חשיבא ממש קמייהו כטפה לגבי הים והוא כמשל כתי' האלף לגבי כח המצמצם שביד כנ"ל, אמנם לפ"ז יקשה בענין האורות כיון שמתלבשי' תוך הכלים א"כ הן ג"כ בגבול ותכלי', והרי האור מעין המאור שהוא א"ס כו', אך באמת לק"מ כי אע"פ שהאור מעין המאור מ"מ בחינת היותו מתגלה תוך הכלי לזה יש גבול ומדה והיותו בעצמו אור זה בבחי' א"ס זה אינו מתגלה תוך הכלי כלל כ"א הוא בחי' מקיף עליה וז"ס אורות מקיפי' שבע"ח, משא"כ הא"פ דהיינו מעט מזעיר מהאא"ס שמאיר לתוך הכלים במדה וכנז' בע"ח שער א' ענף ב' שהקו הוא דק מאד כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה כו' ואע"פ שהוא במדה וקצבה מ"מ הוא כעין המאור שמציאותו מעצמותו ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין משא"כ בכלים שמהותן מוגבל חו"ב ואינו מעין המאור אלא שע"י התלבשות האור בתוך הכלי הוא הבריאה יש מאין וזה מתבאר במאמר איהו וחיוהי הנ"ל שבאגה"ק שם):

ב. אחר שנת' בפרק הקודם ענין כלים דאצי' מעתה יש לבאר בפרק זה ענין שבה"כ שהי' בעולם הנקודים שהוא בחי' אצילות דתהו שהי' השבירה בהכלים דשם כידוע, והנה ענין השבירה מבואר במ"א שהוא פירוד ופיזור הכלי לחלקי' כמו עד"מ תיבת אדון שארבע אותיות אלו כאשר הם בצירוף תיבה אחת זאת הם כלי להשכלת בחי' אדנות וממשלה, דהיינו שהשכלה זו שהוא ענין אדנות מתלבשת ונתפסת בתוכן וכשנתפזרו אותיות תיבה זו להיות האלף בפ"ע וכו' אזי השכלה זו מסתלקת מתוכן רק שעכ"ז נשאר רשימו בעלמא מהשכלה הנ"ל בכל אות, וזהו משל להסתלקות אורות די"ס דתהו כשנשברו הכלים רק שנשאר רשימו בעלמא מהאורות בתוך הכלים והוא ענין הרפ"ח ניצוצי' כידוע בע"ח, והנה מבואר בע"ח ש"ז פ"א שעיקר השבירה הי' בשם ס"ג והתיקון הי' ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא ומברר הנקודות דס"ג שנפלו בשבירה ונעשו ב"ן כמבואר ש"ט פ"ב, ולהבין ההפרש בין בחי' נקודות דס"ג לבחי' שם מ"ה שנק' ברודים הוא כענין ההפרש שבין נקודה לספי' ופרצוף דהיינו שבנקודה אין בה כלל עדיין התחלקות עדיין לי"ס וי' לי' רק היא נקודה א' לבד והוא בחי' הכתר לבד וספי' היא כשמתחלקת לי' וי' לי' כו' ובאור הדבר היינו כענין כלל ופרט שאין דבר מחודש בהפרט שנאמר שדבר זה לא הי' בהכלל שהרי הכלל כולל כל פרטיו ממש (כמו המשנה שכוללת בקיצור לשונה פרטי הטעמים שנאמרו בגמ' בזה כמ"ש אלפא בתענית י"ט מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לך ממתניתא כו' ועד"ז