קכח, א

עו"ע, ור"ל שחסד נאצל מן הבינה והחכמ' בדרך עו"ע ולפי שהעלול יודע ומשיג איזה השגה בעילתו לכן הוא בטל אצלו ע"י ידיעה והשגה זו והעלול הוא מוקף מהעילה ובטל במציאות אצלו כזיו השמש בשמש, משא"כ היש הנברא הואיל והכח השופע בו אינו מושג לו כלל לכן אינו בטל במציאות בידיעתו והשגתו שממטה כו' וזהו בריאה יש מאין היינו שלא כדרך השתלשלות עו"ע כי אם היה ההתהוות שלהם ע"י המשכת החיות בהדרגה והשתלשלות מעילה לעלול לא הי' יכול להיות התהוות מציאות הנבראים כמו שהם עתה יש ודבר בפ"ע רק היו בטלים ממציאותם בתכלית הביטול ולא הי' יכול להיות נפרד בפ"ע כלל אפי' כרגע מאחר שהחיות השופע עליו להחיותו ולהוותו מאירה בו בגילוי שמושג לו ממילא שהוא עצמו בטל במציאות לגמרי אל החיות המהוה אותו וכזיו השמש בשמש, וכמ"ש בהקדמת ס' פע"ח ביאור ענין עילה ועלול שכל עילה מקיף את העלול והעלול מוקף ממנו שהוא כמשל הרב המשפיע שתופס ומקבל את כל השגת התלמיד המקבל מכל צד ופינה דהיינו מפני ששכל הרב מופלא הרבה ממנו ע"כ שכל הרב משיגו בבחי' הקפה מכל צד ושכל התלמיד בטל לגבי השגת הרב וכמו עד"מ כשאדם רוצה להשיג איזה שכל שהוא עמוק הרבה משכלו הנה שכלו נעשה מוקף בתוך עומק השכל ההוא ובטל אצלו והשכל ההוא מקיף לשכלו כו', וזהו מ"ש בפרדס ענין י"ס דעגולים שאין הכוונה כעיגולים גשמיים ח"ו אלא ע"ד הנ"ל שהם השתלשלות עשר בחי' מעילה לעילה שהתחתונה מוקפת מעליונה הימנה ובטילה אצלה כו' וז"ש רז"ל קרסולי החיות כנגד כולן שוקי החיות כנגד כולן קרני החיות כו' שכל בחי' עליונה היא כנגד כולן של התחתונ' לפי שהעילה מקיף את העלול וכנ"ל, ועפ"י לשון חסידות נק' בחי' זו בחי' ביטול שהמקבל בטל לגבי מקור החיות המהוה אותו והוא בחי' יחודא עילאה כמו דקמי' כולא כלא חשיבא, אמנם בחי' יחו"ת הוא בחי' מדת מלכותו ית' ואין מלך בלא עם היינו להיות התהוות נפרדים דוקא שיהיו בעיניהם כאילו הם יש ודבר נפרד בפ"ע אלא שאח"כ יהי' בטל מדעתו ורצונו לקבל עליו עול מלכות שמים והוא בחי' ביטול היש (שהיש מבטל א"ע מדעתו ורצונו שמקבל עליו עומ"ש כאשר מתבונן שה' אחד כו' ואין זה כביטול דיחו"ע שהוא ממילא לפי שה' מתגלה בהם וגם שם הוא ביטול אמיתי כזיו כו' משא"כ בביטול היש שמ"מ הוא יש כו') וכענין שום תשים עליך מלך כנודע שלשון מלוכה לא שייך אלא כשמקבלים עול מלכותו עליהם ברצון כו' וא"א להיות כ"ז כ"א ע"י שיהי' התהוות הנפרדים דוקא כנ"ל והיינו ע"י צמצום והסתר והעלם החיות שמסתתר ומתעלם כאילו הם יש ודבר נפרד כו' ולא בבחי' גילוי כמו בעו"ע:

כד) והנה עפ"ז יובן מ"ש בע"ח שבין אצי' לבריאה יש מסך ופרגוד כי המסך הוא הלבוש המעלים ומסתיר כדי שעי"ז יהי' בחי' יש ודבר נפרד ולא בבחי' עו"ע כו' והוא כמשל המסך גשמי שמסתיר האור ואע"פ שהאור בוקע המסך הוא רק אור של תולדה כו' וכמו אור הלבנה שהוא הארה דהארה מאור השמש דהלבנה מקבלת האור מהשמש ונסתר בה אור השמש ומה שהיא מאירה אח"כ היינו הארה דהארה כו' ובמ"א מבואר ג"כ ענין הפרסא עפמ"ש לקטו אבנים ועשו גל אם אני לא