קכד, א

הוא בחב"ד ואם לא הי' נמשך להם מוחי' אלו לא היו יכולים לקבל גלוי אורו כלל, והנה אחר שממשיכים גילוי המוחי' והתלבשות אא"ס בזו"נ בג"ר אז עי"ז אח"כ בי"ב אמצעיות מבקשים הבקשות דהיינו שישפיע אור א"ס ע"י י"ס אלו השפעות כל טוב בבי"ע, בחונן הדעת יהי' השפעת החכמ' ע"י ספי' החכמ' דזו"נ כו' ובהשיבנו לעורר תשובה ע"י ספי' הבינה שהיא בחי' תשובה כנודע ובסלח לנו הוא המחילה והחזרת הרצון אחר שכבר שבו בתשובה והיינו ע"י החסד כמאמר וימינך פשוטה לקבל שבים כו' ואח"כ ברכת גואל ישראל ע"י בחי' גבורה וריבה ריבנו כו' ורפואה ע"י ת"ת כי לא שייך רפואה אא"כ קדם מכה בתחלה והדין והמכה נמשך מבחי' גבורה לכן הרפואה מבחי' תפארת שאחר הגבורה שהיא כלולה מחו"ג והיא בחי' מדה"ר לרחם על המוכה כו' וברכת השנה ע"י הנצח כו' ועיין לעיל סוף אות י"א:

יח) והנה יש להבין קצת פי' המלות דק"ש ותפלה אי"ה. ובפרט ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש, הנה שמע ישראל לי ראש שהקב"ה אומר על נשמות ישר' שהם כביכול לי ראש כי הנה הראש כולל מוחין וגלגלת והגלגלת היא בחי' הרצון והמוח הוא הטעם הכמוס בתוך הרצון ולהיות כי תכלית הבריאה הי' בשביל ישראל כמארז"ל במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים א"כ הרי הן הן שעלו ברצונו ית' ובשבילן נבה"ע וא"כ הם בחי' לי ראש שנמשכים מבחי' רצה"ע ופנימי' הח"ע שהוא הטעם הכמוס ברצה"ע ב"ה ולכן ארז"ל כשישראל אומרים אישר"מ הקב"ה מנענע בראשו שע"י אישר"מ הם גורמים גילוי והמשכת רצה"ע עם פנימי' הח"ע וזהו ענין הנענוע בראשו כביכול, ולהיות כן שישראל הם עם קרובו ממש שהם כביכול לי ראש ע"כ אומר אליהם שמע והתבונן בזה כי בך הדבר תלוי להמשיך גלוי והמשכת אא"ס ב"ה שאין עוד מלבדו כו' להיותך נמשך מבחי' לי רא"ש כו' וכנ"ל בענין מנענע בראשו כו':

והנה פי' וענין הוי' אלקינו הוא בחי' יחוד או"א שהם בחי' תרדל"מ בחי' אין ויש שאא"ס מאיר ומתגלה בח"ע כמ"ש הוי' בחכמ' וע"י החכמ' מאיר ומתלבש בבינה ומשם נמשך הגלוי בעלמין סתימין וגם געה"ע שנהנין מזיו הוא ע"י שמקבלים מבחי' בינה כי אי' מקננא בכורסייא ועמ"ש בסידור ע"פ אד' שפתי תפתח בדרוש דר"ה בענין בקול דברי אלקים חיים כו' שהוא מבחי' בינה הנק' אלקי' חיים שממנה שרש ההשפעה של השגת אלקות לנשמות ומלאכים כו' יעו"ש, ובזה יובן ג"כ למה לא מצינו לשון זה על שום שם מן השמות שיאמר בו בפסוק כמו בשם אלקים שנאמר בו אלקינו ר"ל שהוא שלנו ומ"מ לא נאמר כן על שם הוי' או אהי' ושאר השמות, והענין כי פי' שלנו היינו שאור א"ס המלובש באותו השם מתגלה ממש ומתאחד בנו וזה א"א רק ע"י הצמצום וזה נרמז בשם אלקים דייקא שהוא המצמצם, ובינה נק' ג"כ אלקי' כי היא מקור הגבורו' שיש בה ה"ג כו' ועכ"פ פי' הוי' אלקינו הוא המשכת גלוי אור א"ס בח"ע ומשם בבינה עד שנמשך בנו ג"כ להיות אלקינו שלנו ממש: הוי' אחד, הנה צ"ל למה אמר פעם ב' הוי' והל"ל הוי' אלקינו אחד, אך הענין כי הנה צ"ל מלת אחד שאינו מורה לכאורה על אמיתית יחודו ית' שהוא לבדו הוא ואפס זולתו ואין מלת אחד מורה ע"ז שהרי יש אחד המנוי ג"כ, עד"מ יעקב הי' לו י"ב שבטים ואעפ"כ ראובן נק' אחד, אך יצחק נק' בנך יחידך וגם כאן הל"ל ה' יחיד, אך הענין הוא שבאמת לגבי הקב"ה מצד עצמותו ומהותו ית' לא שייך עליו מלת אחד כלל, שהרי הוא יחיד והוא לבדו הוא, אלא כמא' רז"ל שהוא אחד בשבעה רקיעים ובארץ ובד' רוחות העולם, ר"ל שגם בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם שהם בחי' ששה קצוות העולם בחי' התחלקות ופירוד אעפ"כ שורה ומתגלה יחודו ואחדותו ית', ואינון מתייחדין באחד שכולם בטילים לגבי אור ה' השורה ומתגלה בהם וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, והם ששה קצוות