קכג, ב

דאין הכוונה שבאמת יש ערך להאהבה עם אור והמשכה שממנו ית', אלא הענין שיש ב' בחי' אהבות הא' כשהאהבה מתיישבת בלב שהלב יכול להכיל את אור האהבה שחפץ לקרבת אלקי' כו', והב' כשהאהבה היא בתגבורת גדול דהיינו שע"י התבוננות בגדולת אא"ס ב"ה במהותו ועצמותו דכולא קמי' כלא חשיב ממש (ואיך שאפי' בחי' א"ק הוא קמי' כמו עשי' גופניות ממש כי הוא ית' מרומם ונשגב מכל גדר מציאות נאצל או נברא כו') תתלהב ותתלהט הנפש באהבה רבה ועצומה עד שאהבה זו לא תתיישב בלב כלל מעוצם האהבה רבה שרוצה ליפרד מהגוף כו' ולאשתאבא בגופא דמלכא, או לאסתכלא ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו הבלתי מוגבלת כו', הנה אהבה זו הוא בחי' מקיף על כלי הלב דהיינו שאין כלי הלב יכול להכיל אהבה זו וכמשנ"ת קצת באגה"ק ע"פ אין ישראל נגאלין, בענין פנימית הלב שהיא עד"מ כמו במילי דעלמא לפעמים יש ענין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי ונוגע עד נקודה פנימי' הלב ועד בכלל וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דיבורים שלא בדעת כלל וזלע"ז ככה הוא ממש בעבודה שבלב דהיינו לפי שבחי' נקודת פנימי' הלב היא למעלה מן הדעת המתפשט ומתלבש במדות כו' ע"ש, ונמצא אהבה זו היא בחי' מקיף ולמעלה מהגבלת המדות שבלב דהיינו שאין כלי הלב יכול להכילו, וזהו הנק' אהבת בכל מאדך ומאד פי' בלי גבול דהיינו שאין האהבה נגבלת בכלי הלב ולא שהיא בליגבול באמת דאדרבה לגבי אדם צדיק וחסיד וחכם יותר ממנו תהי' אהבה כזו מתיישבת אצלו בכלי שלו שהיא רחבה יותר ובחי' מאדך שלו היא אהבה גדולה יותר וכו' וגם היא מוגבלת לגבי אהבת המלאכים ונשמות שלמעלה כו', ולפיכך נק' מאדך מאד שלך שאצלך הוא בלי גבול דהיינו למעלה מהגבול שלו, ומ"מ הואיל והיא למעלה מהגבול שלו ה"ז בחי' העלאת מ"ן לעורר בחי' א"ס שהוא הבלי גבול באמת, וזהו שאמרנו שהאתעדל"ת היא מעין האתעדל"ע לא שיש ערך ביניהם ח"ו שהרי אין ערוך אפי' בין אהבת אברהם או מיכאל כהנא רבא לגבי אהבה וחסד דאצי' ואצ"ל לגבי אור א"ס כו' אלא שנק' מעין האתעדל"ע הואיל והיא למעלה מהגבול של האדם ונק' מאדך ולכן זהו המ"ן לעורר בחי' א"ס, אע"פ שאין לו ערוך לו ח"ו הרי כבר אמרנו שכך עלה ברצונו שיומשך אורו ע"י אתעדל"ת, לכן הואיל שבק"ש צ"ל ההמשכה ממקורא דכולא לכך צ"ל העלא' מ"ן בבחי' זו וזהו ענין למסור נפשו באחד וענין אהבה דבכל מאדך והוא בחי' שם מ"ב כנ"ל באריכות, ואז נמשך ההארה ממקור הראשון מאור א"ס ממש בבחי' עולמות הא"ס שלמעלה מהאצי' ושם אין אנו רשאים לדבר בפרטות איך ומה הוא ענין המשכה זו אך בבוא המשכה זו בעולם האצילות אנו קורים לזה יחוד או"א כי הגלוי הראשון הוא בחכמ' כמ"ש הוי' בחכמ' ושם הוא בבחי' העלם עדיין ואח"כ נמשך בבינה שהיא בחי' גלוי וזהו הו'י אלקינו דהיינו שלנו ממש מצד שמבינה הוא בחי' הגלוי כו':

טו"ב) והנה אח"כ בשמו"ע הוא בחי' יחוד זו"נ דהיינו שלהיות נמשך אור וגלוי זה בבי"ע צ"ל ע"י יחוד זו"נ שהן בחי' יחוד קול ודיבור שע"י נמשך גלוי אא"ס לזולתו כו' כמו הדיבור שהוא גלוי לזולתו כו', אך מתחלה צ"ל הבנין דזו"נ דהיינו להמשיך להם מוחי' וזהו ענין ברכת אבות כמבואר בפע"ח, והענין כי המשכה זו מאא"ס עיקר גילויה הוא ע"י המוחי' חו"ב ודעת כדלעיל, ולפיכך צריך להמשיך תחלה בחי' המוחין, והמשל לזה נת' במ"א שהוא עד"מ כמו שאדם רוצה ללמוד איזו חכמה רמה ומפוארה, וא"א לו ללמוד החכמה עד שילמוד תחלה הלשון שמדברים בו החכמה, ונמצא מתחלה צריך ללמוד חכמת הלשון וגם הוא חכמ' גדולה, אלא שמ"מ הוא רק כלי לבד להגיע על ידו לאותה החכמ' מפוארה, וכמו עד"מ א"א ללמוד חכמת התושב"כ ושבע"פ בלתי שילמוד תחלה חכמ' הלשון הקודש כו', ועד"מ זה יובן שזהו ענין המשכת המוחי' לזו"נ שעי"ז יוכלו להגיע אח"כ ולקבל הארת אא"ס הנמשך להם מאו"א כו' כי השראת וגלוי אא"ס