קכג, א

בחי' שונות ממש. וזה נעשה ע"י שמי החסד הנ"ל נמשכו ע"י ע"ב גשרים שהם בחי' צמצומים להיות מזה כמה מיני המשכות שונות ובבחי' מדה וגבול להיות התהוות בריאה מוגבלת ונמצא שהגשרים הם בחי' צמצומים לצמצם האור והשפע אך המכוון בהם הוא חסד גמור כדי שיוכל להיות התהוות הנבראים וזהו ענין אור החסד בכלי הגבורה שהאור והמכוון הוא חסד אך הוא נשלם ונגמר לבא לידי פועל ממש ע"י מדת הגבורה דייקא לצמצם האור והחיות וזהו ששם ע"ב דחסד יש בו רי"ו אותיות שהוא בגימ' גבורה משום שהוא אור החסד בכלי הגבורה, ומבחי' זו הוא בחי' גבורות גשמים שיורדין בגבורה כמ"ש מוריד הגשם באתה גבור והיינו שהכלי הוא גבורה לחלק ההשפעה לטפין טפין אבל האור והמכוון בזה הוא חסד גמור שהרי אם הי' שטף כמו ארובות השמים נפתחו בימי המבול לא הי' גידול התבואה כלל, וזהו שאמר מרע"ה בפ' זו ונתתי מטר כו' ולא נז' כלשון הזה בכל התורה שיאמר ונתתי הגם דשכינה מדברת מתוך גרונו כו' אלא לפי שפ' שמע קדמה ולוהא"ש והי' לו מס"נ בפ' שמע והרי אינו כלום רק הגילוי אלקות שבו ולכך אומר ונתתי כו', וכן:

טז) ומעתה יובן מה שהתחלנו לבאר לעיל אות י"א איך שבק"ש ממשיכים ההארה ממקורא דכולא דהיינו מאא"ס ממש (אלא שהארה זו הנמשכת מתלבשת בחכמה תחלה ונק' יחוד או"א כו'), וזהו בחי' אליו ולא למדותיו, והמשכה זו נמשכת ע"י בחי' אהבת דמאדך שזה דוקא הוא בחי' ההעלא' מ"ן לעורר המשכת אוא"ס ב"ה ממש ממקורא דכולא וכמ"ש בקו"א דלק"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח וז"ל והלכך כדי להמשיך אור א"ס ב"ה למטה א"א בלי העלא' מ"ן מלמטה דוקא כו' והעלא' מ"ן במוחו ולבו של אדם הוא בחי' רשפי אש בלי גבול ונק' מאד"ך כדי לעורר בחי' א"ס והיינו ע"י גבורות דס"ג שהן הן הרפ"ח ניצוצין כו' עכ"ל, הנה מבואר מדבריו שעיקר ההעלא' מ"ן הוא מבחי' מאדך והלכך כשצריכי' להמשיך האור ממש בגלוי בבי"ע וידוע שכשצ"ל ההמשכה למטה מטה מוכרח להיות המשכה ממקום היותר גבוה כידוע מענין אני ולא מלאך כו' ואע"פ שהתפלה נק' שם חיי שעה היינו משום שההארה שבבי"ע הוא מבחי' מל' דאצי' מקור הזמן אבל מ"מ שרש הגלוי הוא מאא"ס ממש שממנו נמשך כל אור חדש כידוע ומבואר ג"כ במ"א שכל המשכות אור חדש צ"ל מעצמות המאציל דייקא, ולפיכך לעורר ההמשכה משם צ"ל העלא' מ"ן בבחי' מאדך דייקא אלמא דעיקר העלא' מ"ן לעורר מבחי' א"ס הוא ע"י רשפי אש דמאדך כמבואר מדבריו להדיא, וזהו משנת"ל אות י"ד בפ' ראשונה דק"ש שהיא בחי' שם מ"ב שענינה הוא בחי' אהבה זו לצאת מהכלי שזהו בחי' גבורות ורשפי אש כו', והנה הטעם לזה שזהו עיקר העלאת מ"ן לעורר בחי' א"ס, הוא ע"י בחי' מאדך, יובן ע"פ מ"ש במ"א בענין מ"ן ומ"ד דלכאורה תמוה איך הנברא המוגבל יעורר באהבתו את בחי' אור א"ס הבלתי מוגבל אשר אין ערוך ממש, ונת' שם שזה גופא שהמ"ן יעורר מ"ד הוא ע"י שכך עלה ברצונו הקדום דהיינו שהי' תחלה הכנה לזה ברצונו הקדום שיהי' נמשך ומתגלה ע"י אתעדל"ת, ומ"מ צ"ל האתעדל"ת מעין האתעדל"ע וא"כ עדיין קשה איך שייך שיהי' אתעדל"ת מעין האתעדל"ע מאחר שהאתדל"ע היא המשכת אא"ס הבלתי בע"ג הרי אין ערוך אליו ואין שייך לומר אפי' כטפה מהים וכנ"ל אות י"ב, וא"כ איך שייך כלל ערך להמשכת אורו, אך הענין