קכ, ב

הוא חסד ומש"ה נז' בו ואהבת שאהבה היא בחי' חסד כו', ובוהי' אם שמוע האור הוא חסד ולכן השם הוא ע"ב והכלי היא בחי' גבורה, (ואל יקשה המעיין ממ"ש בסידור להיפוך דשמע הוא אור החסד בכלי הגבורה כו', דבאמת אלו ואלו דא"ח הם, והנה כאשר אני כותב כאן כן שמענו מפה ק' כאאזמו"ר נ"ע בליל ש"ק פ' נח שנת תקס"ה באריכות בעת היות משולחי הרב הק' ר' אהרן מטוטיאב נכד הבעש"ט ז"ל אצל כ"ק ועמהם יחד שמענו מאמר הנ"ל, ומ"ש בסדור נ"ל שאמר ג"כ כן בפעם אחר, והאמת כי שניהם אמת כי השמות הם ממוצעין בין אורות לכלים וכנז' אצלינו ע"פ את שבתותי תשמרו כו' עיי"ש בהביאור). והענין יובן בהקדים מתחלה קצת ביאור ענין יש מאין, דהנה בחי' התהוות יש מאין הוא באמת בכל העולמות היינו למטה שמים וארץ גשמיים מתהוים בכל רגע מאין ממש להיות יש ודבר כמו שהם עתה וכמאמר המחדש בכל יום מע"ב כו' והתהוות זו הוא ע"י המשכת החיות מעצמות אא"ס ממש הבלתי בע"ג ולמעלה מהזמן כו', וכן למעלה בחי' חכמה עילאה היא מתהוה מאין ליש ממש מא"ס ב"ה כדכתי' והחכמה מאין תמצא שאא"ס שהוא למעלה מעלה הרבה מהנאצלים נמשך להיות אנת חכים ולא בחכמה ידיעה כו' אמנם הנה ידוע שיש הרבה עולמות לאין קץ ובדרך כלל הם ד' עולמות אבי"ע, ובכל עולם ועולם יש י"ס, והחכמה שהיא ראשית הי"ס היא מתהוה בבחי' מאין ליש מא"ס ב"ה המאיר באותו העולם משא"כ הט"ס נמשכים מהחכמ' בבחי' השתלשלות מעילה לעלול שהוא יש מיש כנז' בפרדס והובא באגה"ק במאמר איהו וחיוהי כו', (ואמנם הנבראים שבאותו העולם הנמשכים ממדת מל' שבאותו העולם הוא ג"כ בבחי' מאין ליש, והשתלשלו' עו"ע הוא רק בהספירות עצמן זולתי בחי' החכמ' שמתהוה מאין ליש וז"ש מגיד מראשית אחרית פי' מגיד ל' המשכה כמו נהר דינור דנגיד כו' מראשית בחי' ח"ע שמתהוה מאין באחרית היא המל' שיש בה הכח להוות מאין ליש וכמ"ש במ"א על פסוק זה), והנה זהו ענין המבואר בע"ח שמל' דאצי' נעשי' עתיק לבריאה ומל' דבריאה עתיק ליצי' כו', פי' שמבחי' אחרונה דאצי' שהיא המל' נעשה בחי' עתיק לבריאה שהוא בחי' א"ס עדיין לגבי עולם הבריאה והחכמה דבריאה מתהוה ממנה בבחי' יש מאין וכנודע שפרסא מפסקת בין האצילות לבריאה והאור המאיר בבריאה עובר ע"י פרסא זו והוא אור של תולדה בבחי' מאין ליש, ועד"ז מל' דבריאה נעשי' עתיק ליצי' וחכמ' דיצי' נמשך ממנה מאין ליש אמנם מחכמ' דיצי' עד מל' דיצי' הוא בחי' השתלשלות עו"ע וכעד"ז מחכמ' דבריאה עד מל' דבריאה כו' כנ"ל, ומל' דיצי' נעשי' עתיק לעשי' ונמשך ממנה החכמ' דעשי' מאין ליש, ואח"כ מחכמה דעשי' עד מל' דעשי' הוא בחי' השתלשלות עו"ע, ואמנם זהו בי"ס עצמן, ואח"כ מבחי' מל' דעשי' מתהוים מאין ליש הנבראים דעשי' והשכל אנושי שבנפש השכלית שבאדם כו' שנמשך משמרי האופנים כו', והנה המשל לזה איך שהחכמ' מתהוה יש מאין ושאר הט"ס נמשכים מהחכמ' בבחי' עו"ע הוא מובן ג"כ בנפש שהמדות אנו רואים שנמשכים מהשכל בבחי' עו"ע שממהות השכל ממש מתהוים המדות והשכל מתלבש בתוכן להיות להם לאור וחיות כנראה בעליל שלפי השכל וההתבוננות כך היא המדה אהבה או יראה וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש וכעד"ז המדות מתלבשי' במחשבה הרי שמהות המדה ועצמותה ממש נגלית בהמחשבה כו' משא"כ התהוות השכל מלמעלה מהשכל אינו כן שאין בחי' הכח שלמעלה מהשכל מתגלה כלל בהשכל אלא שנולד השכל ממנו בבחי' מאין ליש דהיינו שאין המשפיע מתגלה כלל מפני רוב הגבהותו מן המושפע וז"ש החכמה מאין תמצא ל' מציאה כמו המוצא מציאה שאינו יודע ממי באה מציאה זו כך תמצא החכמה מאין בבחי' מציאה כו', וכ"ז הוא לפי שהחכמ' היא ראשית כחות הנפש