קי, א

אד' שעי"ז יהי' נושא עון, כי הוא מבחי' ארך אפים שהוא נושא עון, וזהו ג"כ משרז"ל ולכן מרע"ה כשרצה להמשיך סליחה ומחילה לישראל על חטא העגל אמר יגדל נא כח אד' שיתגלה בחי' הכח וההעלם של שם כל העונה איש"ר בכל כחו קורעים לו גז"ד של ע' שנה (ע' שבת קי"ט ב' זח"ג כ' א') פי' בכל כחו של איש"ר שיש בו כ"ח אותיות וכן מיתגדל עד איש"ר יש ג"כ כ"ח תיבות והם בחי' המילוי דאד' שהוא כח ופנימית דאד' (ולכן קורעים לו גז"ד ע"ד הנ"ל במשה), וזהו ג"כ ענין כ"ח שנה שנתן יעקב לדוד פי' שהמשיך הארה זו שהיא מילוי אד' ועיקר כחו להתלבש במדת המל' המאירה במלכות דוד, כי יעקב הוא בריח התיכון שמבריח מן קצה עליונה דכתר עד קצה התחתונה דמל' כי הוא בחי' רחמים וע"י רחמנות מעורר מלמעלה מעלה כמ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו לכן הוא דוקא שהמשיך בו בחי' כ"ח אותיות דמילוי הנ"ל, יוסף נתן לדוד ל"ז שנה, הוא י"ס כי ג"ר נק' ל' לפי שכל א' מהם כלול מעשר וז"ת נק' ז' וכענין המבואר בזהר בפי' ויהיו שני חיי שרה מאה שנה בחי' כתר ועשרים שנה או"א שכל א' כלול מעשר ושבע שנים הם ז"ת וכך הוא ענין ל"ז דיוסף שהג"ר נק' ל' וז"ת הם ז' כמספרן, אך להבין מהו ענין ג"ר שנתן יוסף לדוד והלא אדה"ר נתן בו ממדרגתו שהוא בחי' החכמה, אך הענין כי נת"ל שיש ב' מיני המשכות החכמה במל' א' היא החכמה עילאה ב' החכמה שבמדות כי הנה החכמה שבמדות היא איך להיות הנהגת העולמות ואיך יהי' המשכת החסד או הדין או הרחמנות, ונק' מוחי' דז"א, אבל החכמה דאצי' בעצמותה היא למעלה מעלה מגדר המדות ואפי' מהיות מוחי' וטעם למדה להנהיג את המדה, אלא היא בחי' חכמה עצמיות כמו עד"מ שיש למטה חכמות שאינן נוגעי' למדות כמו חכמת התלמוד ושארי חכמות כו' וכמ"ש בסידור בפי' מאמר הזהר תלתא דאינון זמינין מקדש שבפ' אמור ע"ש ביאור ענין קדש מלה בגרמה הוא, והנה בבחי' מל' נמשכים ג"כ מב' מיני חכמה אלו יוסף השפיע מבחי' החכמה שבמדות דהיינו להיות בחי' חכמה במל' להנהיג את המלוכה בחכמה להשפיע לכ"א כפי מזגו ותכונתו לא להוסיף ולא לגרוע וזהו הנק' בחי' חכמה תתאה אבל אדה"ר ששרשו מחכמה עילאה השפיע בו עצמיות החכמה שאינו נוגע למדות כלל, ולפי שיוסף הוא השליט על הארץ שהי' מבחי' יסוד ז"א צדיק עליון שהוא עיקר המשפיע במדת המל' כמ"ש ויוסף כו' הוא המשביר כו' (בראשית מ"ב ו') ולכך נתן הוא ביחוד מכל הע"ס לדוד שהוא בחי' מל' ג"ר וגם ז"ת שהן הן ל"ז שנה הנ"ל: והנה מכל אורות אלו הנמשכים למעלה במל' דאצי' מכל בחי' הנ"ל אדם והאבות מכולן נמשך בדוד כי כללות מל' דאצי' האירה במל' דוד, להיות במלכותו ג"כ ב' מיני חכמה הנ"ל וה"ח דאברהם וכ"ח אד' דיעקב וז"ת ע"י יוסף כו' והא ע"ד מ"ש ביהושע איש אשר רוח בו (במדבר כ"ז י"ח) שיכול להלך נגד רוחו של כל או"א (ספרי פ' פנחס ק"מ) דהיינו שנמשך בו מבחי' כללות חכמה עליונה שכוללת כל ס"ר דעות של ס"ר נשמות כו' וכך בדוד גם במה שהי' מלך על כל העם נמשך ונתלבש ג"כ מבחי' חכמה והיא בחי' כללות החכמה שכולל לכל הדיעות כו' משא"כ בכל המלכים שמה שהיו חכמים היינו שנתלבשה בחי' החכמה בניצוץ הפרטי שלהם כפי מה שהוא במזגו ותכונתו, אבל אין זה נוגע כלל לכל העם וה"ז פרט ולא כלל וד"ל. ולסיבה זו זכה דוד בכתר מלוכה לפי שהי' מרכבה ממש להמל' כנ"ל, אמנם ענין שאול הוא שהי' מבחי' בינה שלמעלה מן המל' וכמ"ש שאול מרחובות הנהר (בראשית ל"ו ל"ז) וידוע דהבינה נק'