קט, ב

ממקומה וממעמדה לגמרי עד שלא המצא תמצא עוד במקומה ובמעמדה הראשון מפני שכבר יצא' ונמשכה במקום הרחוק בדלוג הערך מאד כנ"ל, ואינו כמשל אור הנר שהגם שעומד על מקום א' קבוע מ"מ אורו מאיר ומגיע גם בכל הבית כי זה אינו אלא כשהמקום קרוב בערך ולמעלה ג"כ היינו באצילות עצמו מבחי' זו לבחי' זו שגם כשהיא במקומה עומדת תוכל להאיר ולהשפיע בחברתה כו' אבל כשהם רחוקים מאד בדלוג הערך לא תגיע ההארה המאירה ממקומו (פי' מעצמותו ומהותו) של העליון אל התחתון כנ"ל כ"א כאשר יזיז ויעבור עצמו העליון ממקומו אל התחתון כנ"ל. הא למה זה דומה לאור הנר שממקומו מאיר עד עשר אמות וכשרוצים שיגיע אורו במקום הרחוק עשרים אמה אזי בהכרח לקרבו עשר אמות להלאה ממקום מצבו ומעמדו, ככה ממש למעלה דבאצילות עצמו יוכל להיות גילוי ההארה המאירה ממקום ובחי' היותר עליונה נמשכת עד בחי' היותר תחתונה הגם שהוא בריחוק עשר ספירות מ"מ הרי כולם בסוג וערך א' דאיהו וגרמוהי חד שמיוחד בהן בתכלית שהוא המדע כו' ולכן לא נעשה חסרון בהמאור במה שמאיר מאורו לבחינות זולתו כי אין בזה הליכה ויציאה מעצמותו, אבל להיות ההארה נמשכת ומגעת גם בבי"ע אי אפשר להיות אם היא מאירה ממקומה ומהותה ועצמותה שבאצילות כי רחוקים מאד זמ"ז בדילוג הערך כנ"ל אם לא ע"י שתרד ממקומה עשר מעלות אחורנית הם י"ס דאצילות ותתלבש בראש הבריאה שאז תתפשט ותגיע אורה בכל אותו העולם, וא"כ בהכרח שכבר היא מסתלקת ויוצאת מכלל עולם האצילות כנ"ל במשל. ולכן השנים שנתנו אדה"ר והאבות לדהע"ה נחסרו ממש משני חייהם כי הם בחי' המשכות אורות עליונים בדרך ירידה גדולה בדילוג הערך מאצי' לבי"ע וכשהם יורדים בבי"ע בהכרח שמסתלקים מאצילות ונחסרים משם ולכן נק' זה בשם מתנה כמ"ש חיים שאל ממך נתת לו (תלים כ"א ה') כמו הנותן מתנה לחבירו שמשנותנה לחבירו נחסרת אצלו. והנה יצחק לא נתן לדוד כלום והטעם לפי שמדרגתו הוא דין כמ"ש ופחד יצחק הי' לי (בראשית ל"א מ"ב) ואין מהצורך לדוד לקבל הארה והשפעה דבחי' דינים אלו ממנו, כי גם בלא"ה הרי דינא דמלכותא דינא כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט ד') אלא שיצחק הוא בחי' ב"ד העליון ונק' דינא קשי' ומל' היא ב"ד התחתון ונק' דינא רפיא וא"כ הרי אין דוד צריך לקבל כלל מיצחק שלא יתוספו ויתגדלו הגבורות והדינים אלא נהפוך הוא שצריך לקבל תוס' חסדים והיינו מאברהם, ויעקב נתן לדוד כ"ח שנה, הוא ענין מ"ש במרע"ה יגדל נא כ"ח אד' (במדבר י"ד י"ז) שהוא המילוי ומילוי דמילוי של שם אדנ"י שעולה כ"ח אותיות ובחי' זו נתן יעקב לדוד. והענין כי שם אד' הוא מקור דבי"ע ומתלבש בהם להחיותם כי שם אדנות הוא דוקא כשיש עבדים כמ"ש בזהר דאנת אשתמודע אדון על כולא, ופי' מילוי אד' היינו בחי' ההעלם שבו מה שאינו יכול להתגלות בבי"ע להחיותם ולהיות בבחי' גילוי האדנות והשררה אלא נעלם וכמוס הוא בו שזה נק' בשם מילוי, עד"מ המילוי של האותיות של התיבה שהם בבחי' העלם והסתר תוך אותן האותיות שהרי זולתו אינו שומע רק מה שיוצא מפיו מפורש שהם גוף האותיות אבל המילוי שלהם כמוס בתוכן בבחי' העלם, וכך בחי' אד' הוא הגילוי הנמשך בבי"ע להחיותם ע"י מה שהוא אדון עליהם ומלכותו מל' כל עולמים שזהו גופא הוא המחי' אותם, אבל פנימית ועצמותו אינו יכול להתגלות בבי"ע אלא נעלם וכמוס הוא בו וזהו ענין המילוי שלו שעולה בגימ' כ"ח דהיינו כחו ופנימיותו*, ולכן מרע"ה כשרצה להמשיך סליחה ומחילה לישראל על חטא העגל אמר יגדל נא כח אד' שיתגלה בחי' הכח וההעלם של שם