קט, א

חמש שנין דהוה לי' לאתקיימא מאה ותמנין שנין ואתקיים מאה ושבעים וחמש שנין חסרין חמש, יעקב הוה לי' לאתקיימא בעלמא כיומי דאברהם ולא אתקיים אלא מאה וארבעין ושבע שנין חסרין תמניא ועשרין יוסף דאתקיים מאה ועשר שנין הוה לי' לאתקיימא קמ"ז שנין כיעקב וחסר מנהון תלתין ושבע שנין הא שבעין דשבקו לי' לדוד מלכא לאתקיימא בהון, ויש להפלא מה ענין כפל הע' שנים שנתנו לו אדם והאבות ומדוע לא חי כ"א ע' שנה דלכאורה הי' צ"ל ימי חייו ק"מ שנה כפי השנים שנחסרו מחיי אדם והאבות והענין כי אדה"ר הוא בחי' חכמה עילאה דאצי' והיא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא ר"ל שאינה בערך וסוג להיות ממנה חכמה ידיעא בבי"ע איך להיות הנהגת הנבראים כי היא מרומם למעלה מעלה מבחי' זו ולזאת הי' דוד בר נפלא כי שרש בחי' דוד הוא בחי' דבר ה' ורוח פיו המחי' כל העולמות, והנה הדיבור הי' כלול ובטל בהחכמה ד"מ כשאדם טרוד בעמקות חכמתו אינו יכול אז לדבר ולהשפיע לזולתו, וע"כ לפי ששרש נשמת דוד מבחי' דיבור העליון הי' בר נפלא לפי שהי' כלול באדה"ר ח"ע וכדי שיהי' נמשך מהעלמו באדה"ר הי' ע"י הארת הכתר בחכמה שמחמת תוס' הארה בחכמה לא הי' ביכולתה לסבול והוכרח להיות נמשך ממנה הדבור עליון ד"מ באדם כשנוספים לו שכליים רבים פתאום ע"י רוה"ק וכיוצא שאז לא יוכל להתאפק ולהעטיף כל אלה בעצמותו ומוכרח לגלות לזולתו מעט שעי"ז ירווח וינוח לו, וזהו ענין ע' שנים שנתן לו אדה"ר שהם בחי' ז' מדות שבחכמה הכלולים מעשר שבהם ועל ידם נמשך הארת ח"ע בהדבור, וז"ש דהע"ה (תלים ל' ב') ארוממך ה' כי דליתני פי' ע"י שנמשך מבחי' ארוממך שהוא כתר בהוי' שהוא חכמה עי"ז כי דליתני ר"ל שדלה דלה את הדבור לבא אל הגילוי מהעלמו בחכמה. אך הנה ענין המשכת החכמה מאדה"ר לדוד הוא בחי' המשכה מחכמה העצמיות שאינו נוגעת למדות, ואמנם יש עוד בחי' חכמה והיא החכמה שבמדות כמו איך להיות הנהגת המלוכה עפ"י חסדים וגבורות כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט ד') וכנ"ל בענין דוד שהי' בחי' חכמה במלכותו והוא זה. וג"כ צריך להיות המשכת עצמיות החסד במדת המל' וכמו שכתוב בדוד [חסדי דוד הנאמנים (ישעי' נ"ה ג')] ויהי דוד עושה חסד לכל עמו (שמ"ב ח' ט"ו) שהי' בחי' המלוכה שלו מיוסדת על טבע החסד להשפיע לעמו וזהו ענין ה' שנים שנתן לו אברהם שהם ה' חסדים כי אברהם הי' איש החסד וכמ"ש בו שהי' מכניס אורחים ומאכילן ומשקן. ואמנם לכאורה צ"ל מאחר שהכל הוא בחי' כחות והשפעות רוחניים למה נחסרו כמספרן במקור שמשם נמשכו עד כי אדה"ר חי פחות מאלף ע' שנה וכן באברהם כנ"ל והרי המדליק נר מנר אינו מכחיש ומחסר עי"ז אור הראשון, אך הענין כי המשכת החיות זו מאדם והאבות בדוד הוא בחי' השפלה עצומה שלא כפי ההדרגה כי הנה נת"ל שדוד הוא בחי' מל' דאצי' וכתיב בי' וכל דבר לא יכחד מן המלך (שמ"ב י"ח י"ג) שהשגחת המלך היא על כל פרטי מעשה אנוש מעמו לא נעלם ממנו דבר ולמעלה היינו ג"כ ירידת המל' דאצי' בעולמות בי"ע להחיות ולקיים כל פרטי העולמות שבבי"ע אלף אלפים ישמשוני' כו' (דניאל ז' י') ולהשפיע לכל אחד כפי מזגו ותכונתו וכן להשגיח בהשגחה פרטיות על כל מעשיהם ומחשבותיהם ותחבולותיהם וה"ז בחי' השפלה בערך שלא כפי ההדרגה כלל לגבי אורות דאצילות עצמן כמו שהם באצילות שהם בבחי' א"ס ממש. ולזאת כאשר צ"ל המשכה מבחי' האצילות, כמו להיות המשכה מח"ע במדת המלוכה שתהי' ההנהגה בחכמה וכן מהמדות עליונות כנ"ל באברהם, א"א שתהי' ההארה ממקומה ומעצמותה שבאצי' מגעת עד שם כי רחוק מאד הבדל הערך שביניהם, אלא אם נמשכה איזו הארה והשפעה מאצילות להאיר בבחי' זו דמל' להנהגת העולמות בי"ע אזי בהכרח שהיא מסתלקת ויוצאת