קד, א

ביותר כנ"ל פ"ב, אבל אם ספק הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, טעמם הוא שהם מדמים זה לכל ספיקות שבתורה שספיקן טמא וגם כאן שמא קדמה הבהרת וקבלו יניקה ביתר מהקצבה וה"ז טמא, ופסקו זה עפ"י השגתם בהלכות נגעים הבאה להם בג"ע העליון מהבינה דאצי' בחי' רקיע שהוא השגה עליונה, אבל הקב"ה שהוא אא"ס הסוכ"ע אומר טהור והיינו משום שגם שקבלו יניקה מ"מ מאחר שהוא ספק ואינו ידוע בבירור אין בכך כלום או שלא קבלו יניקה יותר מהראוי כלל גם שקדמה הבהרת מפני שלא נודע, או אף שקבלו לא יהיה מזה התעוררות דינים, וכיוצא בזה הוא בממזר שספיקו טהור מצד זה ר"ל שגם לו יהי כן מ"מ מפני שלא נודע בבירור אינו מזיק כלום*. ואמנם זהו למעלה מההשגה ולכן לא ידעו המתיבתא דרקיע מזה שעיקר לימודם הוא מה שבא בהשגה בג"ע כי מה שלמעלה מהשגה נק' עדן שעין לא ראתה. רק הקב"ה שמובדל הוא למעלה מחו"ב הוא אמר טהור עפ"י טעם כמוס הנ"ל. ומאן נוכח פי' שיבא להתאמת אצלם שהם מוגבלים בהשגה, אמרי נוכח רבה בר נחמני שהוא יחיד בנגעים יחיד באהלות, פי' כי אע"פ שהתורה היא בבחי' השגה אצלם מ"מ יש בה הארה שלמעלה מהשגה והוא מ"ש בע"ח שהאור מקיף בוקע הארה בתוך האו"פ והיינו שהאו"פ הוא המוגבל בהשגה והמקיף הוא מה שאינו מוגבל וא"כ היה האו"פ בלתי משיג כלל בהמקיף שלו אך ורק הארה בוקעת מהמקיף ונכנסת בהאו"פ להיות אעפ"כ מרגיש מה שלמעלה בבחי' מקיף, וכמ"כ בתורה הנה הארה מלמעלה מהחכמה מתלבשת בתוך חכמת התורה המושגת במתיבתא דרקיע והוא בחי' בקיעה ומהארה זו היה מדריגת רבה בר נחמני ומפני זה נק' יחיד בנגעים ואהלות (ר"ל מבחי' הארת המקיף הנק' יחיד) והוא מצא דרש ורמז בתוך התורה על דין זה אע"פ שהוא למעלה מהשגה (מ"מ הארה ורמז מאיר בההשגה) והיינו מ"ש בתורה לטהרו תחלה כנ"ל: