קג, ב

רצונו ית' ואע"פ שאין מושג לנו בגילוי ה"ז כדמיון האוחז כלי מלא דינרים ששמח בהם אע"פ שאינו רואה אותם בפועל רק מצד שיודע שהם שם בודאי, וככה ביתר שאת היא השמחה בגילוי רצון העליון בו בלימודו התורה הגם שאינו משיג מהות הרצון מ"מ משיג הוא התורה שבה נמצא האלהות וידוע בגמרא (סוכה ל"ז א') דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, וז"ש כי אמרתך חיתני (תלים קי"ט נ') והוא מצד האור דתורה גם שהוא בהעלם, ואמנם התנאים שהיו מבחי' מוחין דגדלות הי' בכחם להוציא אור דתורה בגילוי וכמשל הנופח בשלהבת, וע"כ היה בכחם לעשות נסים ונפלאות גדולים וכמו רפב"י דאמר גינאי חלוק לי מימך ומיד נתקיים לפי שים ויבשה הוא אתכסי' ואתגליא ואין זה אלא בבחי' השתלשלות ששם יש העלם וגילוי אבל ע"י אור דתורה שנמשך מבחי' סכ"ע וקמי' שוים אז נהפכו מים לחרבה. וזהו ענין מתיבתא דרקיע. כי הנה התורה ישנה באצי' ובבי"ע וכמו מצות ציצית והלכותיה שהיא למטה מצמר כבשים וכן באצילות יש בחי' כבשים כמ"ש והכבשים הפריד יעקב (בראשית ל' י') ויש בהם צמר שהוא מ"ש ושער רישי' כעמר נקא (דניאל ז' ט') וכן תפילין יש ד' מוחין וקשר של ד' הוא מל' דתבונה שכשם שלמטה הוא מן עור כך למעלה יש בחי' לבושי' והוא עד"מ השכל שבנפש שפעמים מתלבש בדבר חכמה כשחושב חכמה אלקי' ופעמים חושב חכמה אחרת והם לבושים נמוכים ופעמים חושב דברים בטלים שהם לבושים גסים ביותר וכמ"כ למעלה יש כמה לבושים לאור השגה עליונה דבינה ובחי' מל' דתבונה נק' עור והוא ענין לבוש החשמל וכיוצא בזה בכל המצות, והנה אותן הנשמות שלמדו למטה ותלמודו בידו הוא יושב ג"כ בג"ע ולומד היינו שמשיג איכות וכמות המצוה שבאצי' כמו הציצית והתפילין וכל פרטי דיניהם תכלת ולבן שהם הכל מדריגות מדריגות כו' וכנודע לי"ח: והנה יש כמה מקומות שלומדים למעלה ג"ע* עליון שהוא בבריאה וג"ע התחתון שהוא ביצי' וכיוצא פרטי המדריגות והיינו הכל ערך ואופן התפיסה שלהם וההשגה באותן המצות, ומתיבתא דרקיע הם הנשמות היושבים בג"ע העליון שמאיר שם מהארת בינה דאצי' כמ"ש בת"ז בינה מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה והיא הנק' רקיע ע"כ נק' ישיבה זו מתיבתא דרקיע, כי הנה ידוע ע"פ ועל ראשי החיות רקיע (יחזקאל א' כ"ב) שהם ב' מיני חיות א' חיון תתאין שהם מרכבה דבי"ע פני ארי' פני שור כו' והרקיע שעל גביהם הוא מל' דאצי', ב' חיון עילאין הם חג"ת דאצי' והרקיע שע"ג הוא בינה כמ"ש בזהר השמים שמים ב"פ רקיע עילאה ותתאה, והטעם שנק' בינה רקיע, הוא ע"ד הידוע בענין אמ"ר ר"ת אור מים רקיע שהאור הוא בחי' חכמה הנעלמה שהוא כח השכל (ואויר ביו"ד הוא אור הכתר שנק' ישת חשך סתרו כמו האויר שאינו מושג לחוש הראות) וכשנמשך ממנו הארה בגילוי שהוא ענין בריקה וסקירה הנופלת פתאום במוחו מכח השכל נק' סקירה זו מים לפי שהים הם מציאת דבר הנתפס ואינו כמו האור ומ"מ המים ניידי ואינו כשאר דבר גולמי וגם משתנים לפי גוון הכלי וכך סקירה זו אינה נגלית בהשגה גמורה ומרחפת על מוחו והתיישבותה בהשגה ישתנה לפי ההשגה והעמקת הדעת, וכאשר באה בהשגה בבחי' בינה הנק' רחובות הנהר ע"ש מרחב ההשגה נק' רקיע שהוא גולמי מוגבל ומושג בכל פרטיו וז"ש רקיע כעין הקרח שנגלמו ונגלדו המים ונעשו קרח, ועל כן הבינה היא המאירה בג"ע העליון להשגת הנשמות וזהו שנקראו היושבי' שם מתיבתא דרקיע, ונחלקו בדין הבהרת באם ספק אם בהרת קדמה כו' ור"ל כי זה פשיטא להו שאם בהרת קדמה טמא כי ינקו החיצונים מאדם העליון ואם שיער לבן קדם טהור כי לא ינקו