קב, ב

ע"י החכמה שהיא בחי' הביטול כמו שנת' למעלה בענין ביאור מוחי' דאבא, ובה ועל ידה מתלבש אא"ס בעולמות לכן אינו נמשך החיות בשפע מאא"ס אלא במקום שיש בו בחי' הביטול כראוי ע"פ החכמה שהיא זה, ולפי שהסט"א ואפי' נוגה דאצי' היא בחי' יש לכן אין החכמה ממשכת להם המשכת אא"ס בשפע כי אם מעט מזעיר כדי להחיותם ולספקם, והוא מ"ש לעיל שיניקתם משערות דנוק' לבד, וכל זה אינו אלא כשמוחי' דאבא מאירים ר"ל שהמשכת אא"ס נמשך ע"י החכמה שהיא בחי' הביטול ולכן אינו נמשך אלא במקום שבטל אליו ב"ה כי החכמה היא המונעת שלא יגיע במקום היש, משא"כ כשמסתלקים מוחי' דאבא רק מוחי' דאימא אז יכולה הנוגה דאצי' לקבל יניקה ביתר על המדה הקצובה לה עם היותה בחי' יש מחמת העדר המונע מהגיע השפע במקום היש שהיא החכמה בחי' ביטול משא"כ במוחי' דאימא כמש"ל פ"א, ולכן אין נק' הצרעת טמא אא"כ קדמה הבהרת ואח"כ נולד השיער לבן כי השיער לבן הוא סי' טומאה על היותו מורה על יניק' לחיצוני' אמנם כבר נת' שיש יניקה הקצובה להם וא"כ מפני מה נק' סימן טומאה מאחר שכן צריך להיות עפ"י סדר הבריאה, אך הענין שלזה הטעם אין השיער לבן סימן טומאה אא"כ קדמה הבהרת שהיא המורה על הסתלקות אור אבא ואז היניקה הנמשכת להם אח"כ ע"י שיער לבן ודאי היא ביותר מן המדה הקצובה להם כי מאחר שלא הי' נמצא המונע ואז הוא סי' טומאה כי נתאחזו החיצונים בעור אדם העליון וחטפו יניקה ממנו ביתר שאת ע"י השיער לבן מפני הסתלקות המוחי' דאבא ממנו מכבר, אבל אם השיער לבן קדם לבהרת טהור, ר"ל שאם נמשך היניקה אל החיצונים בעוד שהארת חכמה שהיא המוחי' דאבא היו מאירים באדם העליון אינו סי' טומאה כי הרי יניקה צריך להיות להם מעט מהקדושה ומאחר שהיניקה זו נמשכה בעוד שמוחין דאבא היו מאירים בודאי לא לקחו יותר מהשיעור הראוי להם עד שיהי' נק' סי' טומאה כי הרי החכמה מונעת היניקה מהם להיותם בחי' יש וא"כ לא הגיע להם על ידי השיער לבן כ"א כפי המדה הקצובה וזה צריך להיות עפ"י כוונה מכוונת ממנו ית' ולכן הוא טהור:

ג) ואחר שנתבאר כל הנ"ל יובן ג"כ דין אם ספק אם בהרת קדם לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת שמצינו אגדתא במסכת ב"מ דף פ"ו קמיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודמת לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, אמר טהור טהור כו'. ובמקום אחר נתפרש הטעם משום שנאמר בתורה לטהרו או לטמאו (ויקרא י"ג נ"ט) וממה שנאמר תחלה לטהרו ואח"כ לטמאו הוכיח רבב"נ שספיקו טהור: ולהבין זה, צריך להבין ענין מתיבתא דרקיע ואיך יתכן שיחלקו בדין עם הקב"ה, והענין יובן בהקדים ענין התנאים ואמוראים שאנו רואים גודל הנסים שהיו יכולים לעשות כמו ברפב"י שאמר גינאי חלוק לי מימך (חולין ז' א') ומיד נתקיים והרי זה הי' פלא בקיבוץ ס"ר מישראל בקי"ס וכן מצינו שאמרו זוטרא דבכו מחיה מתים (ע"ז י' ב') וכהנה רבות, גם צריך להבין מה שקראו חז"ל לו ית' בשם קדוש ברוך הוא, והענין כי יש השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות והוא פי' תיבת קודשא בריך הוא כלומר קדוש וברוך, ברוך הוא בחי' חכמה כמ"ש בזהר דאיהו ברוך ואיהי ברכה ופי' איהו ברוך הוא חכמה והטעם שנקראת כן החכמה הוא לפי שבמלת ברוך יש שני פירושים א' מלשון והמלך שלמה ברוך (מ"א ב' מ"ה) שפירושו שהוא איש ברוך מזולתו כלומר שהוא איש שקיבל הברכה מהשם ית', והפי' השני בתיבת ברוך היינו שהוא המברך לזולתו ומשפיע לו, ושני