קב, א

ב) ולהבין פרטי דין הנגעים במ"ש שאין נק' נגע צרעת אא"כ הוא לבן ביותר כא' מד' מראות השנויים במשנה וכנ"ל בשם החינוך אבל אם אינו לבן כ"כ נק' בוהק והוא טהור, הענין הוא דכתיב והחכמה תחי' (קהלת ז' י"ב) שכל המשכת החיות הוא ע"י החכמה לפי שבה דוקא הוא השראת אא"ס כנ"ל אמנם ידוע ג"כ מ"ש כי הדם הוא הנפש (דברים י"ב כ"ג) ר"ל שנפש כל בשר שורה בדם והיינו באמצעות החכמה שמתלבש בה חיות הנפש ומתלבש בדם וכבר נת' ענין הנגע שהוא הסתלקות החכמה בחי' מוחי' דאבא לכן הסימן לזה הוא מה שמלבין מקום אחד או מקומות הרבה בעור בשר האדם והיינו שמסתלק הדם מאותו מקום שמחמתו הי' האדמומית בעור בשר האדם וכשנסתלק נעשה לבן ואז נסתלקו ג"כ בחי' מוחי' דאבא בחי' החכמה תחי' שהיתה מלובשת בדם שבאותו המקום כנ"ל* וזהו הנק' צרעת כתרגומו סגירו ופי' שנסגרו המוחי' דאבא מהיות נמשכים עוד ולכן אינו נק' צרעת אא"כ הוא לבן כא' מן ד' מראות הנ"ל שהם לבנים ביותר שזהו סימן שנסתלק כל הדם לגמרי מאותו המקום ונסתלקו מוחי' דאבא משם לגמרי אבל אם הוא כהה מכאן כבר יש שם איזו הילוך לדם הוא הנפש ולא נסתלק לגמרי ולפיכך הוא טהור, אמנם גם אם הוא לבן ביותר עד שנסתלקו המוחי' דאבא הנ"ל עדיין אינו סי' טומאה אא"כ יש שיער לבן כי השיער הוא מורה על יניקת החיצונים שהיניקה זו שהחיצונים יונקים נק' שיער כמ"ש בע"ח שמשערות דנוקבא הם יונקים, ואף גם זאת אינו טמא אא"כ קדמה הבהרת להשיער לבן כמש"ל בשם הרמב"ם, הענין כי הנה ידוע שיש י"ס דקדושה באבי"ע ויש ג"כ י"ס דנוגה והם ג"כ בבחי' השתלשלות נוגה דאצילות נוגה דבריאה נוגה דיצירה נוגה דעשיה, והענין כי באצילות איהו וגרמוהי חד ממש שהי"ס מתכללים זה מזה חסד מגבורה וגבורה מחסד, וכמ"ש בזהר לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא והיינו מצד הארת אא"ס שבהן המלובש בחכמה שמייחד אותן (כי לגבי אא"ס מתבטלים חו"ג ונעשה שלום במרומיו ולכן גם מדת הגבורה מסכמת להיות החוטא יכופר גם שאין מיתה בלא חטא כו' מ"מ יתרפא החולה ולא ימות), אמנם זהו בי"ס דקדושה (שהם בלי מ"ה בלי מהות ובבחי' ביטול לגמרי לגבי אא"ס, ולכן מתלבש בתוכיותן וע"כ הם מתייחדים זה עם זה חסד בגבורה כו') אבל בחי' נוגה דאצילות עם שהיא ג"כ בחי' אלקות שהרי באצילות לא יגורך רע כתיב (תלים ה' ה') אבל הם בחי' ענפין מתפרדין שהחסד אינו סובל את הגבורה ואינן מתייחדים זה עם זה והיינו מצד שהם נרגשים ליש ודבר עד שאינו סובל זולתו (עיין במצות פרה אדומה במאמר המתחיל הכל כשרים לקדש כו' נת' זה) והסיבה לזה הוא מצד שאין אא"ס מלובש שם רק בבחי' מקיף לבד וע"כ נק' קליפת נוגה שהקליפה היא שאין לה טעם ולחלוחית (ר"ל שאין אא"ס מלובש בתוכן) ומזה נמשך בנוגה דבי"ע בחי' יש ממש וצבא השמים. והנה מאחר שהשם יתברך ברא אותם מסתמא צריך להיות כן, רצוני לומר שיש צורך בהתהוות הקליפות וא"כ ממילא מובן שצריך להיות נמשך להם יניקה תמיד מן הקדושה כי בלא יניקה מהקדושה לא היו מתקיימים, אך הענין כי יניקה זו הקצובה להם ממנה ית' היא כדי סיפוקם להתקיים אמנם לפעמים הם חוטפים יותר מהראוי להם ע"פ הקצבה וזה מחמת איזו עון וחטא שיחטאו בני אדם כידוע וע"ז צריך תיקון ובירור להשיב הגזילה אשר גזלו, וזהו ג"כ בענין הבהרת שהיא הסתלקות החיות דאור אבא כמו שנת' למעלה ואז יכולים החיצונים לקבל יניקה ביתר שאת על המדה הקצובה להם, כי הנה מבואר למעלה ההפרש בין סט' דקדושה לסט"א שסט' דקדושה הם בחי' ביטול לאלקות עד שמתייחדים שני הפכים והיו לאחדים ממש מעוצם הביטול, משא"כ סט"א כמו נוגה דאצי' הוא בחי' יש ולכן אין אא"ס מתלבש בתוכן כבסט' דקדושה, וכ"ז נבחן