קא, ב

בו הוא ע"י לבוש המחשבה שחושב בזה אלא שהמחשבה היא לבוש המחובר שהוא תמיד עמו והדיבור לבוש הנפרד שכשמצטרך להשפיע לזולתו מתלבש א"ע בדיבור, והנה ענין יציאת ותיקון פרצופי לאה ורחל ממוחי' דאו"א יובן ג"כ בעבודת ה' באדם שהוא בחי' העסק והתקשרות מחשבתו ודיבורו במחשבת ה' ודיבורו דהיינו העסק בת"ת אחר קדימת הרצוא ושוב בתפלה ע"י מוחי' דאו"א שהאירו במדותיו, שאז אותיות מחשבתו ודיבורו קדושים כמו שמדותיו ושכלו קדושים שהרי הן בבחי' רצוא ושוב כנ"ל והאותיות דמו"ד הן לבושים להלביש שכלו ומדותיו הקדושים (ע' לק"א פ"ד), ולפיכך אין נעשים אלו בחי' לאה ורחל שהן מו"ד אלא אחר התגלות מוחי' דאבא שבמדות האדם כמשנת"ל שמצד הביטול דחכמה יבא סיבת השוב להיות נמשך ומתפשט בכלים מכלים שונים להמשיך בהן אא"ס דהיינו ענין התקשרות מחשבתו ודיבורו במו"ד ה' שזהו ענין המשכת אא"ס במחשבה ודיבור של האדם שהן הכלים מכלים שונים והלבושים כי ריבוי האותיות הן ריבוי כלים, וזהו ענין דירה בתחתונים שארז"ל (תנחומא נשא) אשר נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, דאין הפי' שדירה זו הוא ע"י התלבשות ריבוי הצמצומים והעלמות האור כדרך השתלשלות דמה חידוש יש בזה שהרי כבר הוסד סדר ההשתלשלות באופן זה ולמה מתאוה לדבר שיש כבר במציאות, אך הענין דדירה זו הוא שיהי' גילוי אלהותו ית' למטה כמו שהוא מתגלה למעלה בלתי העלם וצמצום שזהו נק' דירה כאדם הדר בבית שגופו של אדם דר שם בלי העלם וצמצום, ודירה זו היא ע"י המשכת אא"ס שממשיך האדם בבחי' שוב שענינו אחרי שכבר הגיע לביטול במציאות בבחי' גילוי וראיי' האלהות ימשיכנו כמ"כ למטה ע"י שימשיכנו בלבושים דמודו"מ שלו הנ"ל בתורה ומצות (ע' לק"א פרק נ'), אבל כשאין התגלות מוחי' דאבא במדות שבאדם שהוא השוב אלא מוחי' דאימא לבד ואז הם בבחי' רצוא לבד הרי זה ענין ההסתלקות מן הכלים והלבושים דמודו"מ בעסק התורה ומצות אלא רק בתשוקה התדירית בכלות הנפש ואעפ"י שזהו תכלית הקדושה עדיין עכ"ז דינין מתערין מינה ר"ל כיון שאין מחשבתו ודיבורו עסוקים כל היום בהמשכת אלהות יסתעף מזה בחי' דינים במחשבה ודיבורים שלו והסוף שיוכל להיות מזה יניקת החיצונים והוא ענין מו"ד בטילים אשר לא לה' המה כי באמת אינו יכול להיות כל היום בכלות הנפש ומיד שיפסיק יתאחזו החיצונים וזהו ענין ג' מיני נגעים שיוצאים תמורת פרצופי לאה ורחל ר"ל מחשבות ודיבורים קשים שאינן מערך מו"ד שבעסק התורה ומצות הנק' לאה ורחל הנ"ל ועם שאינן רע רק דינים דקדושה מ"מ מהם יניקת החיצונים ר"ל הסתעפות הרהורים רעים שמתגברים בלב פנוי מן החכמה דתורה כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה וכ"ז בא מסיבת הסתלקות מוחי' דאבא שבאדם כנ"ל, והנמשל מזה למעלה יובן ג"כ שהמדות דאצי' הנק' ז"א כשמתלבשים בהם מוחי' דאו"א ולפי שהחכמה בה השראת אא"ס ממש ונק' ראי' מקרוב ע"כ יצאו פרצופי לאה ורחל והמה בחי' לבושים קדושים בחי' מחשבה ודיבור המלבישים שפע מדותיו ית' להשפיע על ידם החיות בעלמין סתימין המקבלים מאותיות מחשבתו ית' ובעלמין דאתגליין המקבלים מאותיות דיבורו ורוח פיו ית' כי החכמה ומוחי' דאבא הם הגורמים סיבת המשכת השפע מלמעלה למטה אבל כשמסתלקים מוחי' דאבא ונשאר רק מוחי' דאי' שמהם בא סיבת הרצוא להיות הסתלקות אורות המדות למעלה אז אינן יוצאים ומתקנין פרצופי לאה ורחל שענינם בחי' המשכה ממעלה למטה כנ"ל אלא יוצאים תמורתם בחי' הנק' שאת או בהרת שהם בחי' דינא קשי' דקדושה ובהם יכולים אח"כ להיות מתאחזי' החיצוני' הקליפות ר"ל והיינו כשיש שיער לבן בצרעת שהוא סי' טומאה המורה על שנתאחזו בו החיצונים, משא"כ כשאין שיער לבן עדיין הגם שהוא צרעת בהרת עזה כשלג הוא רק דין קשה דקדושה עדיין ואינו טמא עדיין כידוע: