קא, א

והתבוננות והיא כמו בחי' שמיעה שמשיג הדבר ועכ"ז אינו רואה מהותו ולכן ההתפעלות ורשפי אש שנולד ממנה הוא בבחי' יש ודבר מה כי יש מי שאוהב כו' אבל החכמה היא בחי' ראיה שהיא מקרוב כי בה גילוי אא"ס ביותר לכן נולד ממנה בחי' הביטול במציאות לגמרי ואין לו כח כלל להתפעל ברשפי אש בבחי' יש ודבר אלא הוא כאבן דומם בלא דבור והוא ענין ההשתחוואה בפישוט ידים ורגלים שלמעלה במדריגה מן ההתפעלות ורשפי אש. וכמו שאנו רואים בבוא העבד לפני המלך כל שיש לו כח ועוז עדיין לדבר לפני המלך ולהציע דבריו וחיבתו עדיין אין בו מאמיתית אימת המלך לכך יש לו כח להיות קצת יש ודבר מה, אבל כשבא מקרוב מאד לעמוד לפני המלך אז לא נשאר בו כח ועוז כלל אפי' לדבר ומכ"ש להציע דבריו בהשכל, אלא יפול כאבן דומם לארץ והוא ההשתחוואה שהיא מקרוב והוא מפני שנתבטל ממציאותו לגמרי והוא בחי' הביטול, ואין זה בעבודת ה' כ"א ע"י החכמה כח מ"ה בחי' ביטול מה פשפשת מצד הראי' באלהות בבחי' קירוב והנה בחי' זו נק' שוב להיות כי מצד הביטול המופלג הזה יבא ההשבה להתפשט בכלים מכלים שונים למטה דוקא היפוך מן הרצוא דבינה שענינו להפשיט א"ע מהכלים ולעלות במעלות כי העלי' לא יתכן אלא כשיש עדיין היכן לעלות ואפשר בכחו לעלות וזוהי דוקא בבינה שהיא בבחי' ריחוק עדיין מגילוי מהות האלהות כנ"ל בפי' שמיעה לכן יהי' הרצוא לעלות למעלה עד גילוי מהות אלהות וגם העולה יכול לעלות כי הוא יש ודבר מה עדיין יש מי שאוהב כנ"ל אבל בחכמה ששם גלוי אלהות מקרוב בבחי' ראיה וגם שם כבר הגיע הביטול במציאות לגמרי א"כ לא יתכן לומר רצוא ועלי' אלא אדרבא הביטול כאבן דומם ובהיות כן יאמר ללבו מאחר שא"א לעלות עוד א"כ זאת עבודתי תמה להמשיך אא"ס למטה להתפשט בכלים מכלים שונים במחשבה ודבור ע"י עסק התורה בביטול ובמעשה ע"י קיום המצות כו' וזהו ע"ד מ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק (שמות כ' י"ח) להמשיך אלהות מבחי' מרחוק ה' נראה לי (ירמי' ל"א ב'), והוא עד"מ הרץ בהר שעולה ממדריגה למדריגה מנמוך לגבוה כאשר בא למקום הנעלה ביותר שלא יוכל לרוץ עוד ולהתעלות לשם אזי בהכרח שיעמוד שם ואז אח"כ ישוב לאחור, וכעין זה יש ג"כ בחיות הקודש וזהו שנאמר והחיות רצוא ושוב מתחלה רצוא ע"י ההתבוננות דמוחי' דאימא ואח"כ יתבטלו כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים (נחמי' ט' ז') ע"י החכמה שבהם ואז נק' שוב וז"ש בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, תחלה רצוא ממוחי' דאימא שבאדם ואח"כ השוב ע"י מוחי' דאבא להמשיך אא"ס בכלים מכלים שונים במדו"מ: וביאור* ענין השוב וענין הכלים מכלים שונים שנמשך בהם אא"ס ע"י מוחי' דאבא, הוא ע"פ מ"ש באוצ"ח שם בענין התלבשות מוחי' דאימא בז"א שמה"ח שבמוח הדעת שלה המלובש בז"א יוצאים ג' אורות ללאה ורחל א' מדעת ב' מת"ת במקום שנבקע יסוד אימא ע"י יסוד אבא ג' מיסוד ז"א אך אין אורות אלו יוצאים מהחסדים דאימא כ"א כשהמוחי' דאבא מלובשים ג"כ במוחי' דאימא שבז"א אזי יוצאים האורות הנ"ל אבל כשמסתלקים המוחי' דאבא ולא נשארו רק המוחי' דאימא אזי נאחזים החיצונים ולכן תמורת ג' אורות אלו אשר מוציאי' ומתקנין את לאה ורחל באחורי ז"א הנה תמורת אלו יוצאים ג' מיני נגעים הנק' שאת ספחת בהרת אשר מהם יניקת כל החיצונים ואין נעשה שם פרצוף לאה ורחל, וזכור כלל זה שאין נעשים אלו הפרצופים של לאה ורחל כאן אלא אחר התגלות מוחי' דאבא בז"א ואל תתמה מזה כי הנגע איננו הטומאה עצמה רק בחי' דינא קשיא קדוש אשר ממנו יונקים החיצונים הטמאות ואינו ניתקן אלא ע"י אהרן הכהן אבא עילאה כנז' עכ"ד בקצרה: וביאור דבריו כי לאה ורחל הם מלבישים לז"א וידוע ענינם עד"מ באדם הם בחי' מחשבה ודיבור שהם לבושי הנפש שהרי כשמצטרך להשיג השכל או המדה שבלב כשמתגלים