צט, ב

שהוא ענין מוח שליט על הלב וזהו ע"י הקושי שבעורף שהעורף הוא הממוצע שבו וע"י נמשך שפע המוחי' למדות שבלב וענין הקושי שבו הוא לנצח את המדות שישמעו להמוחי' גם אם הם בלתי מסכימים לזה מצד טבעם ועצמיותם ושרש הקושי והשליטה הזאת היא מצד קוצא דשערי דא"א המכה שם שהוא הנותן כח זה בעורף וא"כ מצא מרע"ה בישראל הארת א"א וע"כ ראויין לסליחה על חטא העגל בהמשכת אור א"א מצד מעלה זו שבהם ששרש' משם ולכן אמר כי עם קשה עורף הוא ע"כ וסלחת, וזהו שפעם כתיב מחה אמחה (שמות י"ז י"ד) ובפ' תצא כתיב תמחה (דברים כ"ה י"ט) והענין כי באמת כהיום אין בכחינו למחות את זכר עמלק כי הרי כל כח האדם הוא להתבונן בגדולת ה' ומה מועיל זה נגד עמלק שהוא החוצפא נגד ההתבוננות בלא טעם אלא שה' ית' אומר מחה אמחה ע"ד מ"ש ה' ילחם לכם (שמות י"ד י"ד) והגם שנת"ל הפעולה להעביר את עמלק ע"י זכור ע"ד אם זכרתיך על יצועי מ"מ כיון שהזכירה היא ענין שלמעלה מהשכל אין זה כ"כ בכח האדם אלא שה' ית' הוא עוזרו בזכירה זו והוא ית' המוחה את זכר עמלק, אבל לע"ל כתיב בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך (דברים כ"ה י"ט) שהוא ענין ארץ זבת חלב ודבש בבחי' אתהפכא אהבה בתענוגים ויחוד פב"פ אזי תמחה אתה את זכר עמלק כמשנת"ל פ"ב שנגד הפנימי' אין לו מקום להלחם כלל. ופי' לא תשכח שלא תהי' בבחי' שכחה שהיא ההיפוך מבחי' זכירה הנ"ל כי אדרבה זכור כו', ולע"ל יהי' כ"ז ממילא לפי שיהיו בבחי' פנימי' לא יהי' בהם בחי' השכחה שהיא מבחי' אחוריים דחכמה ל' תש כח אלא ממילא יהיו בבחי' זכור אבל כהיום הוא ציווי כנ"ל, וז"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק (ע' תנחומא תצא), ר"ל שאין התחברות י"ה בו"ה שהוא ענין מוחי' במדות וכן בבחי' כסא שהיא המל' שנה"י דז"א נעשו לה מוחי' ועמלק מעכב כ"ז ולכן אין שלימות החיבור עד שימחה זרעו של עמלק בחי' הזריעה שנזרע ממנו בכל א' מישראל בחי' החוצפא כמו שאנו רואים שפעמים שיתבונן האדם בגדולת ה' ולא יתפעל והוא מצד בחי' חוצפא שנזרע בו מעמלק ולכן צריך למחות זריעה זו ע"י עצות הנ"ל זכור ולא תשכח ומחה כו' ולע"ל כשימחה כל זרעו יהי' שלימות התחברות בש' הוי' שלא יתפרדו המוחי' מהמדות וכן ממדות במל' ואז כתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד (זכרי' י"ד ט'), כי כהיום יש עליות וירידות שפעמים נמשכים המוחי' ופעמים מסתלקים אבל לע"ל יהי' שלימות ההתחברות וד"ל: