צט, א

כח השכל אבל שוה הוא בערך מדריגה אחת עמו, וכמ"כ יובן בעבודת ה' שמי שאין בנפשו השכחה על ה' אלקים כל היום זהו הוראה שאין עבודתו באוי"ר מצד הדעת הגלוי לבד כ"א גם מצד החכמה שבנפשו שלמעלה מגלוי השכל וההשגה והוא הנק' חכמה שבכתר ונק' שכל הנעלם שבה מלובש אא"ס ולפיכך אינו רוצה ליפרד ממנו בלי טעם ולמעלה מהדעת עד שימסור נפשו על קדושת שמו וכמ"ש ועמך לא חפצתי (ע' בלק"א ח"א (פי"ח)) וזהו אם זכרתיך על יצועי שהשכיבה בעת פשטו רגלו במטה ומתעצל בגופו כעפר וקרירות והקימה בעת צעקתו בתפלה לצאת מנרתק הגוף לגמרי ביציאות הנפש שוין אצלו במדריגת דביקות א' בה' אלקים והוא מפני שהוא בבחי' זכירה שלמעלה מדעת המושג שכמו שיזכור הבן על האב שאין בזכירתו שום התבוננות בשכל וטעם לאהבתו אליו לפי שהוא כרעא דאבוה ממש כמ"כ ע"י גילוי בחי' חכמה שבנפש שבה מלובש אא"ס א"כ הוא דבוק בה' ממש וכמו גוף לנפש שכל היום אוהב אדם א"ע בשוה בין מתבונן בטובת נפשו או אינו מתבונן ולכן נאמר זכרתיך על יצועי שלא יסתיר לו השינויים בין כשיהי' בבחי' נפילה בקטנות או בגדלות הכל שוה אצלו לענין ועמך לא חפצתי וכמ"ש בגבורים אשר לדוד (דה"א י"ב ל"ג) בלא לב ולב שניהם שוי' לעזר וכמ"ש בשכבך ובקומך, ולזה אמר זכור כי נגד קליפת עמלק אין עצה כ"א הזכירה על ה' למעלה מהדעת כשיעורר בלבו הרצון שיש בטבעו לה' בחי' ועמך לא חפצתי בלי טענה שכליית כי ע"פ הדעת וההתבוננות א"א לו לנצחו שהרי גם שיוסיף דעת והתבוננות בגדולת ה' מה יועיל זה נגד החוצפא שבלא טעם לעמוד נגד כל ההתבוננות שבעולם אלא דוקא ע"י בחי' זכירה הנ"ל, וכמ"כ יובן למעלה שיש ג"כ שם בחי' המשכת הארה מלמעלה מן הדעת והיא המנגדת לבחי' עמלק ונותנת כח להיות התפשטות המוחי' במדות מה שעמלק מעכב זה כנ"ל. וענין הארה זו הוא מ"ש בע"ח שבחי' קוצא דשערי משערות דא"א הוא נמשך בז"א והוא מכה באחורי עורף דז"א ויורד ג"כ עד הדעת דבין כתפין ומכה שם וע"י הכאה זו נותן כח להיות התחלקות מוח הדעת לשני מוחי' חו"ג, פי' כי ענין התחלקות מוח הדעת לשני מוחי' חו"ג כבר נת' פ"ג שהוא ענין שכליי' הנוטים לחו"ג ונק' מוחי' לחו"ג דמדות כמו האהבה שהיא פנימי' החסד וסיבתו כנ"ל ולזאת כדי שיתפעלו המדות מן השכל שזהו ענין מוח שליט על הלב בחי' שליטה וממשלה הגם שמצד המדות עצמן לא היו מסכימים ובמה איפוא יש להמוח שליטה על הלב זהו מצד קוצא דשערי שנמשך מא"א שהוא בחי' הרצון שלמעלה מעלה מהחכמה והשכל וממנו בא כח השליטה הזאת במוחי' שהמדות יהיו נכנעים לשמוע להסכמתם וזהו ג"כ מנגד לבחי' עמלק שענינו להעיז נגד הדעת בחוצפא משא"כ נגד בחי' זו דרצון שלמעלה מהחכמה אין חוצפא שלו מועלת וכנ"ל בענין ועמך לא חפצתי כו', ובזה יובן מ"ש מרע"ה כי עם קשה עורף הוא וסלחת (שמות ל"ד י') שזהו פלאי לכאורה מה זו מעלה טובה שמצא משה להציל את ישראל מפני שהם קשה עורף, אך הענין הוא לפי שידע משה שעפ"י ההנהגה שבסדר השתלשלות העולמות מהחכמה ואילך לא היו ראוים לסליחה על חטא הגדול כחטא העגל אך ורק מלמעלה מסדר ההשתלשלות והוא מכתר עליון יכול להיות להם מחילה וסליחה גם לחטא העגל כי כתר עליון כולו רחמים פשוטים וכידוע שי"ג מדה"ר נושא עון כו' נמשכים ממנו לפי שהוא מרומם מאד נעלה ע"ד שנאמר אם צדקת מה תתן לו (איוב ל"ה ז') ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל"ה ו'), אך האיך הי' ביכולת להמשיך לבנ"י מכתר עליון, לזה מצא מרע"ה בהם מעלה יתירה במה שהם קשה עורף ועי"ז המשיך עליהם מכ"ע, והענין הוא בחי' החוזק והקושי שיש בעורף שלהם לקיים בחי' אתכפיי' ובחי' כובש את יצרו ע"ד שנת"ל פ"ב