צז, ב

כלומר כמו בחי' השכל והטעם לאותו החסד והוא אור האהבה שהוא מפני איזה טעם ושכל בודאי כידוע ונק' האהבה בצירוף השכל הגורם אותה חב"ד שבחסד מפני שהיא המוחין של החסד, והחסד עצמו שהוא הויתור של ההשפעה הוא בחי' חסד שבחסד שהוא עצם מהות מדת החסד והוא שפע החסד שימצא שלא מצד האהבה כלל כי גם שאינו אוהבו כלל ואין לו היכרות עמו כלל משפיע לו רב טוב מצד מהות טבעיות חסדו דהיינו מפני שהוא וותרן בטבעו וכמו אברהם אבינו ע"ה שנק' איש החסד מפני שהי' וותרן בטבעו גם שלא מפני האהבה כמו שנתן ממון ורב טוב גם לערביים אורחים ועוברי דרך יהי' מי שיהי' הגם שאינו מכירם כלל ואין לו אהבה אליהם כלל וכלל שהרי הערביים ודאי לא אהב אותם כלל מפני רוע מעשיהם. אך מפני שהי' איש החסד בטבעו דהיינו בבחי' חסד שבחסד שהוא מהות מדת החסד עצמו וזהו מדריגה השנית שבחסד. ומדריגה השלישית הוא בחי' נצח שבחסד שהוא ענף החסד והענין הוא דהנה בחסד שבחסד הנ"ל הגם שיוכל להיות בלא אהבה כלל עכ"ז יהי' אור שפעו בוותרנות שהוא מפני התענוג שיש לו בטבעו מן הנתינה וההשפעה לזולתו יהי' איך שיהי' וכמו אברהם שבודאי הי' נהנה הנאה גמורה כשהאכיל והשקה האורחים אבל יש חסד שאין לו תענוג כלל בנתינה והשפעה זו ואינו מוותר מפני רצונו לוותר אלא מפני הניצוח לבד דהיינו שכך עלה ברצונו להטיב חסדו עם זולתו הגם שאינו לפי טבעו אלא רק בדרך נצחון שמנצח א"ע ועומד על נפשו להיות מוותר בלא טעם ודעת (כענין כך עלה ברצונו כו') ובלא וותרנות טבעיות כלל וא"כ אין כאן אלא ההשפעה עצמה דהיינו רק בבחי' עשי' שהרי לא נשאר רק ההשפעה עצמה בעשי' ופו"מ לבד בלי ימצא בה איזה ענין פנימי' ותענוג וזהו שנק' בחי' נה"י שבחסד בחי' האחוריים שהוא בחי' העשי' בלבד כי נסתלק ממנה כל הפנימיות דחב"ד וחג"ת הנ"ל. וזהו משל להבין למעלה ג"כ במדותיו ית' שיש בהם ג"כ ג' בחי' הנ"ל מוחי' ועצם המדה שיש בהן התלבשות התענוג והבחי' ג' הוא בחי' נצח ענף החסד והוא ענין ההשפעה הבאה בבחי' ניצוח לבד שאינו בבחי' חפיצה וחשיקה מחמת איזה מונע וטענה המעכבת אלא רק בדרך ניצוח לבד כענין המאמר שתוק כך עלה במחשבה (מנחות כ"ט ב') ואין בזו התלבשות התענוג וז"ש בזהר שנו"ה נק' ערבי נחל לפי שאין בהם לא טעם ולא ריח מפני שהם מסולקים מבחי' פנימי' דמוחי' ומדות אלא בניצוח לבד וכמ"ש כ"ז במצוה ג' פ"א ע"ש קצת הנמשל באורך יותר, ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף ואפי' בכל נקודה יש בה ג' המדריגות הנ"ל וגם בפרצוף אבא שרש כל האצי' יש בחי' סת"ר, וחב"ד וחג"ת שבו הן הפנימי' ובחי' נה"י שבו הוא החיצונית והן הנק' אחוריים וז"ש במשה כשבקש הראיני נא את כבודך (שמות ל"ג י"ח) שר"ל השגת פנימי' החכמה שנק' כבוד ל"ב נתיבות שבה והיתה התשובה וראית את אחורי (שמות ל"ג כ"ג) בחי' אחוריים דחכ' ומ"ש משה זכה לבינה היינו בהתלבשות אחוריים דאבא בבינה, והנה עליי' המל' בכל בקר מבי"ע לאצי' בשחרית הנה מתחלה מלבשת אחוריים דז"א והוא בחי' נה"י שבו דהנה באמת הלא ידוע שאין ערוך בין נברא לבורא מאחר שהנברא הוא בע"ג יש מאין, וא"כ גם בחי' המל' מאחר שיורדת בבי"ע להחיות עולמות הנפרדים בבחי' יש מאין אין לה ערך כלל לכמו שהיא עולה בבחי' האצילות שהאצילות הוא בחי' אלקות ממש, ולכן בראשית עלייתה באצי' א"א לה לקבל מאוא"ס שבפנימי' המדות דאצי' מאחר שאין ערוך כלל ביניהם אלא תחלה מקבלת מבחי' אחוריים והחיצוניות וזהו ענין נה"י דז"א שנעשו מוחי' לנוקבא ומשם מקבלת שפעה מבחי' השפע שע"י ניצוח לבד שהיא בחי' חיצונית (ע' דוגמת ענין זה במצות מילה ח"ב פ"ג במ"ש ביאור למ"ש בע"ח שההשתלשלות העולמות מתחיל