צה, א

רעות ותאוות שונות הנולדי' מן הרוח שטות המכסה על דעת האלהות וכמארז"ל אין אדם ע"ע אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג' ב') וענין הרוח שטות הוא שעושה העולם ותאוותיו ליש ודבר ומרחיק גילוי האלהות עד שיתאווה לתאוות העוה"ז ולפי ערך הרוח שטות איך וכמה שיעלים ויכסה על האלהות כך יהיו התאוות אם בהיתר או באיסור כו', ואמנם אנחנו בית ישראל המצווים על מצות היחוד ותכלית אמיתית הכוונה בפי' מצוה הנ"ל הוא להאמין שהאמת כמו שהוא בדעה העליונה שהוא ית' היש אמיתי והעולם הוא אין ואפס ממש וכמ"ש אתה ה' לבדך (ישעי' ל"ז כ') אתה עשית את השמים ואת הארץ (ישעי' ל"ז ט"ז) פי' לבדך היינו כמו שהי' קודם שנברא העולם ואח"כ כאשר אתה עשית השמים ר"ל בחי' התהוות העולם וכמו שהוא באמת גם אתה לבדך כי העולם בטל במציאות כנ"ל וזה נק' שמים בחי' דעה עליונה שמלמעלה למטה. ואח"כ את הארץ הוא בחי' העולמות שלמטה שהאלהות מצומצם כנ"ל עפ"י דעה הב' ומ"מ באמת אתה ה' לבדך גם עתה כי כל הצמצומים אינן אלא לפנינו שנראה לנו כן אבל קמי' ית' כולא כלא ואין ממש חשיבי' ואילו נתנה רשות לעין לראות האלהות לא הי' העולם נראה כלל כו' וזהו פי' שמע ישראל ה' אחד (דברים ו' ד') וז"ש גוי אחד בארץ (שמ"ב ז' כ"ג) פי' שישראל עושים שגם בארץ יהי' גילוי בחי' אחד כמו שהוא למעלה קמי' ית' שאין עוד כו'. ולפיכך באים ישראל בטענה ואומרים השקיפה ה' ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (דברים כ"ו ט"ו) פי' שיומשך אליהם הברכה ממעון קדשו מן השמים שמשם ישקיף עליהם וכבר נת' שהשקפה הוא פי' השגחה אלהית שמלמעלה למטה וענין מלמעלה למטה היינו שכמו שהוא למעלה בדעה העליונה דקמי' כלא חשיב כך יומשך ויתגלה למטה ואז יהי' תוס' ברכה בעולם שלא כפי שנמשך השפע ע"י צמצומים והשתלשלות וטענתם באמרם השקיפה כו' לפי שהם מודים מלמטה לדעה העליונה ועושים אחד בארץ א"כ ראוי שיומשך אליהם המשכה משם וגם שלא יתברכו רק הם לבד ולא האומות זולתם שמצד שפע האלקי המוסתר תוך כל הנבראים יש להם ג"כ שייכות ויניקה מבחי' אחוריים דאחוריים וכנ"ל אבל מצד ההשקפה וההבטה מן השמים לא יתברכו אלא ישראל לבדם, כי אין לאומות שייכות ואחיזה שם כי שרש ז' מדות הרעות הנ"ל הנולדים מן הרוח שטות המכסה על דעת אלהות אין שרש התהוותו כ"א אחר הצמצומי' והיניקה מדעה הב' כנ"ל משא"כ בהגלות נגלות גילוי אלהות כמו שהוא בדעה העליונה יתפרדו כל פועלי און כו' וכמו שהוא בעבודת ה' ע"י התבוננות איך שלמעלה היש ולמטה האין דכלא חשיב נופלים כל התאוות רעות, וז"ש עוד אשר בחרת באברם כו' (נחמי' ט' ז') לתת את ארץ הכנעני והחתי כו' (נחמי' ט' ח') שהם ז' מדות הרעות הנ"ל שיתבררו ע"י דעת באלהות ואז יהיה ותקם את דבריך פי' דבר ה' המחי' כל העולמות שהי' בגלות להחיות מדות רעות הנ"ל עי"ז הי' לו קימה והיינו כי צדיק אתה בחי' יסוד המשפיע לדבר ה' למהוי אחד באחד שיהי' גם למטה כמו דעה עליונה כו', אמנם כ"ז הוא בז' אומות הנ"ל שהם ז' מדות רעות הנולדים מרוח שטות ובגילוי דעת אלהות הם נופלים אבל עמלק רוח אחרת היתה בו והוא כמשרז"ל עליו יודע רבונו ומכוין למרוד בו ופי' המרידה הוא ענין חוצפה שענינה לא מחסרון הדעת באלהות אלא אדרבא יודע ומכיר היטב גדולת הבורא ואעפ"כ לא ימאס בהבלי עוה"ז מצד אבירות לב שלא יפול לבבו משום דבר גדול והוא החוצפה והתנשאות שבלא טעם וטענה כלל והוא כענין החצוף בגשמיות שיודע ומכיר פחיתותו וחסרונו היטב ואעפ"כ יכול הוא להעיז את שר גדול או צדיק עתק כו' וזהו מה שכתבתי למעלה בשם הרמ"ז שקליפת עמלק הוא עומד כנגד אחורי היכל הרצון דבריאה