צ, ב

נעשה ברע שהי' במאכל וא"כ בהכרח שמתברר כו', והשיבני שזה אינו כי בשבת נפרד הטוב שבנוגה מן הרע שבנוגה מערב שבת למעלה וכן בכל דברים גשמיים הנמשכים מנוגה ומלובש בהם הנוגה ובחול מעורבים טו"ר כמו שהנוגה מעורבת טו"ר אבל בשבת גם מהם מתפרד הרע דנוגה ונשארים רק טוב (וזה נעשה בפנימיו' הכח שבמאכל ולפיכך אין ניכר מבחוץ לעין הרואה) וא"כ כל המאכלים בבוא שבת נעשים רק טוב ולכן א"צ לבירור אלא כוונת האכילה הוא להעלות הטוב למעלה מעלה כו': העולה מזה שבשבת נפרד הטוב מהרע עד שגם הטוב דנוגה נפרד מהרע וא"כ מובן מזה שבשבת אין שולטין בעולם הגבורו' קשות הנ"ל שהם שלוחי הדין הנמשכים מהרע דנוגה ולפיכך נצטוינו בלאו דהבערה כי כשמדליק האדם אש יעורר ח"ו למעלה התגברות גבורות קשות הנ"ל מה שהם אינן שולטים בלא"ה בשבת (משא"כ במקדש היו מעוררים אש העליון שנמצא בשבת בחי' התגלות הכתר הנ"ל שבמקדש לבד יכולים לעוררו כו'). וא"כ מובן ג"כ שרש ענין האזהרה שלא לענוש בשבת שהוא ג"כ מטעם הנ"ל שלא לעורר שלוחי הדין שלמעלה הנמשכים מגבו' קשות שאין שולטים בשבת כו' ולפיכך נדרשו שניהם מפסוק א' הבערה והעונש כי שניהם ענין א' וד"ל: ואחר כל הנ"ל המעיין בזהר ויקהל דף ר"ג ע"ב ימצא כל דברינו אלה ברמז ת"ח כיון דעאל שבתא כל אשין דאשא קשי' אתטמרו ואפי' אשא דגיהנם ובגין דלא לאתערא אשא אחרא כתיב לא תבערו אש כו' אשא דמדבחא אמאי אלא כו' וכ' המק"מ שהתירוץ הוא מ"ש ד' ר"ח ע"א כל אשין אחרנין אטמרו בר אשא חד דקדושה עילאה דאתגלי' ואתכליל בקדושה דשבתא ור"ל כמ"ש למעלה שהקליפו' הנק' אש נכנעי' ומתחבאים ולפיכך לא תבערו אש שלא לעוררם רק אש א' קדוש נעלה מעלה מעלה מאיר בשבת ואותו אין ממשיכים אלא במקדש וכמ"ש למעלה פ"א, וע"ש בזהר שביאר שפעולת ברכת מאורי האש בהבדלה הוא שנמשך הארה מאש הקדוש הנ"ל להכניע הקליפות הנק' אש והיינו ע"י הברכה כו':