צ, א

דיני' כ"כ גם על מי שאינו בטל וז"ש אב הרחמן וכמ"ש במ"א, והנה גבורות קשות הנ"ל הנק' זיעתן של חיות היוצא מהפסולת ממנו יוצא נהר דינור ר"ל שמזה מתהוי' שלוחי הדין הנ"ל שתובעים דין תמיד כי זה מגמתם. ועד"ז יובן ענין התהוות גבורות דנוגה משבה"כ דגבורות דתהו הנ"ל. וזהו מאמר שר של אדום במה שנמנע לקבל התורה משום דכתיב בה לא תרצח, שכל מגמת התורה לברר בירורי נוגה שהם גבורות קשות הנ"ל ולהעלותם לקדושה ואז יומתקו ע"י החסדים וזהו ענין מ"ע ומל"ת של"ת הם הפרדת הרע לא תרצח שלא ליתן מקום להתפשטות גבורות קשות הנ"ל שמהם בא הרציחה ואח"כ מ"ע המשכת חסדים. ולכן מיאן האדום בחי' גבורות קשות בזה באמרו שכבר בירכו אביו ועל חרבך תחי' (בראשית כ"ז מ') כי עיקר חיותו מפעולת הדין כנ"ל וא"כ התורה מנגדת לו ואיך יקבלה, ושרש הענין כי יניקת קליפות הטמאות הוא באמצעות הקליפת נוגה שמעורבת טו"ר וע"י הטוב היא מקבלת מהקדושה וע"י הרע משפעת לקליפות הטמאות ועיקר כוונת התורה להפריד טוב שבנוגה מן הרע שבה ואז בלע המות לנצח כי רע בלבד אין לו קיום וזה הי' טענת אדום שהרי על חרבו יחי' ממה שמקבל מרע דנוגה שהנוגה נק' להט החרב המתהפכת כו' (בראשית ג' כ"ד) וא"כ בלאו דרציחה שיופרד הטוב דנוגה מן הרע שבו לא יהי' לו קיום והכל עולה לכוונה א' עם משנת"ל בענין הגבורות קשות שהם מהרע דנוגה כו': והנה כ"ז הוא בחול אבל בשבת שאז זמן עליות העולמות כולם אז הקליפות כולם מתחבאים כנ"ל וכ"ה בזהר ויקהל דף ר"ג ע"ב שאפי' חייביא דגיהנם נייחי' והטעם שאז אין לגיהנם שרש יניקה למעלה כלל שהרי התהוותו מפסולת היוצא מהגבורות הנק' זיעתן של חיות וזה אינו נמשך אלא בחול שאז זמן ירידת העולמות ממעלה למטה וא"כ יוצא הזיעה הנ"ל אבל בשבת שכולם בבחי' עליי' לא נמשך כלל זיעתן של חיות בבחי' ירידה ולפיכך הגיהנם נח בשבת ובחול חוזר האור לירד אז חוזר הגיהנם לקבל מזיעתן כו' ועד"ז כל שלוחי הדין אין שולטי' בשבת שיניקתם ג"כ מפסולת הגבו' ובשבת אין נמשך פסולת כו' ושרש הענין לפי ששבת הוא גילוי אלהות שלמעלה מבחי' הצמצומים עד שיהיו התהוות הדינים וכמשל המלך כשהוא בתענוג גדול מתמתקים הגבורות כידוע ואינו בבחי' צמצומים כלל. גדולה מזו אמרו בשבת שאפי' הטוב שבנוגה נפרד מן הרע שבנוגה בשבת ע"י שלהובא דבטש בנוגה בע"ש שדוחה את הרע דנוגה למטה מטה כמ"ש בזהר ויקהל שם וכדפי' במק"מ ע"ש האריז"ל ומזה יצא מצות רחיצת פני' ידים ורגלים בחמין מע"ש שהוא דוגמת שלהובא לדחות הרע דנוגה שבגוף ונפש הבהמית ויהי' כולו טוב בשבת ואז יוכלל הטוב דנוגה בקדושה האלהית הן למעלה והן באדם, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש של מורינו ורבינו נ"ע בכפר פייענא בימים שלפני הסתלקותו בטבת תקע"ג על ענין האכילה בשבת ששמענו מפ"ק כמה פעמים ע"פ צדיק אוכל לשובע נפשו שהאכילה דשבת אינה כשל חול לברר בירורים כמ"ש ובטן רשעים תחסר (משלי י"ג כ"ה) ר"ל לברר ניצוצו' מהקליפות הנק' רשעים להוציא בלעם מבטנם אבל בשבת בורר אסור אלא האכילה היא כמ"ש רישי' דקרא צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל ע"י העונג באכילה ממשיך תענוג העליון ואז עולה המאכל ונכלל בתענוג העליון דאא"ס ואין זה בדרך בירור טוב מרע שזה אסור כנ"ל אלא דרך העלאה שמעלים הטוב למעלה יותר וכנודע שיש ב' מיני בירורים א' בירור ראשון להפריד הטוב מהרע, ב' בירור שני שהטוב הנברר הנק' מ"ן מבררו מ"ד והוא ענין העלאה וע"ד בירור ב' הוא אכילה דשבת כו', ושאלתי ממנו אז מאחר שהאכילה היא מאכלים גשמיים שהם מעורבים טו"ר שהרי אותו הלחם והבשר מתבואה ובהמה א' שאוכלים ממנו בחול שמעורבים טו"ר כידוע שכל הדברים שבעוה"ז מעורבים טו"ר ושרש' מק"נ כמ"ש בלק"א א"כ איך יתכן לומר שבשבת אין מבררים הטוב מן הרע אלא מעלים הטוב דא"כ מה