פט, ב

וביה והוא כי לפי שא"א להמשיך הארת הכתר הנ"ל בבי"ע א"כ ע"י הבערת אש מעורר בזה ג"כ הבערת ותוקף גבורות קשות שבבי"ע (משא"כ במקדש גורם עי"ז הארת הכתר כנ"ל בהדלקת המנורה כו') הנק' ג"כ בשם אש כמשי"ת בעז"ה. והענין כי בשבת הוא מנוחה שאין גבורות קשות דנוגה פועלים בעולם כלל מחמת התגברות קדושה העליונה וכדאי' בהקדמת הזהר י"ד כיון דאתקדש יומא ושלטא קדושה על עלמא ההוא סט"א אזעירת גרמה ואטמרת כל לילא דשבתא ויומא דשבתא כו' ולא שלטין (במ"ש) עד דיהון נהורין מרזא דשרגא בגין דמנהורא דנורא דנגדא אתיאן כולהו ושלטין על עלמא תתאה. וכל דא כד בר נש אדליק שרגא עד לא שלימו ישראל קדושא דסדרא כו'. ויובן ע"פ הקדמה להבין מארז"ל שחזר הקב"ה את התורה על כל האומות ולא קבלוה (ע"ז ב' ב') בני שעיר אמרו מה כתיב בה לא תרצח כבר בירכו אביו ועל חרבך תחי' (ספרי ברכה) וזהו וזרח משעיר למו וכו' (דברים ל"ג ב'), והענין כי ידוע בענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום (בראשית ל"ו ל"א) שהן ז' מלכין קדמאין דתהו שמתו ונפלו למטה בבי"ע כמ"ש וימלוך וימת וכולן היו מבחי' הגבורות דב"ן ושרשם הוא המלך הראשון בלע שנאמר בו ושם עירו דנהבה (בראשית ל"ו ל"ב) דין הבה כלומר בחי' גבורות כמ"ש בריש אדר"ר וידוע דענין הגבורות שלהם היו תכלית הקדושה דהיינו שהיו בבחי' ההסתלקות להכלל ולהדבק במקורן הא"ס ולהפרד מהכלים אך אחר שנסתלקו האורות ונפלו הכלים למטה בבי"ע נתגשמו בחי' הגבור' שבהם ונתערב בהם רע, ומהן נבראו כל שלוחי הדין שלמעלה והמקטרגים והמסטינים שכל חפצם ותשוקתם לפעול פעולת הדין בבנ"א והן הנקראי' בזהר רצועה לאלקאה, והיינו ע"ד דוגמא מאשר אנו רואים למטה שיש בנ"א שעיקר חיותם הוא כשפועלים דין בבנ"א כנראה בחוש כאשר יקרה לבנ"א הללו אנשים עוברי עבירה תיכף מתחמם לבבם ויתמלאו חימה וכעס להענישם ולהכותם מכות אכזרי ורציחה ממש ובפועל ידם דוקא ולא ינוחו ולא ישקטו עד עשות בהם פעולה הרעה בתכלית והיינו מצד שטבעם רע בעצם ע"כ זאת הרעה שיפעלו בבנ"א תחי' אותם חיות וקיום נצחי ובלעדו אין להם חיות כלל ובבוא לידם פעולת הרציחה כאילו מתחדש נפשם מצד שזה חיותם. והנה הגם שילבישו הדבר לש"ש על שעבר עבירה אין זה אמת כלל כי באמת הרי הוא ית' מלא רחמים וחסד וכמ"ש באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו) לפי שהוא מקור החיים ומקור הטוב והחסד ומקור התענוגים ואין פעולת הרע באה מחמתו כלל כמארז"ל (מד"ר בראשית פנ"א) אין רע יורד מלמעלה (ומה שנסתעף הדין הוא ע"י שבה"כ שנבראו שלוחי הדין שתובעים דין והש"י מסכים לזה לא לנקמה על העובר עבירה ח"ו אלא כמו רפואה שמרפאים חולי הנפש הנעשי' מהעבירות ע"י היסורים וגיהנם כמו שהאומן מוציא כתם מבגד ע"י מתכת חם כו') אלא שזהו מצד מזג רוע הנפש מוטבע' מגבורות קשות להריע ולהעניש כו' ועד"ז הם שלוחי הדין הרוחני' מבחי' גבורות קשות וחפצם בדין לפעול פעולת הדין ובזאת יחיו כו'. אך להבין איך היתה התהוות גבורות קשות הנ"ל מגבורות דתהו הקדושים שהם תכלית הטוב. יובן ע"פ מארז"ל (חגיגה י"ג ב') ע"פ סערת ה' חימה כו' מתחולל על ראש רשעים יחול (ירמי' כ"ג י"ט) ושזהו הגיהנם שנעשה מזיעתן של חיות פי' זיעתן של חיות הוא עד"מ באדם הזיעה היא פסולת החמימות שיוצא כמ"כ הגם שחיות הקודש בחי' ההתלהבות שלהם הוא בקדושה האלקית עכ"ז מבחי' הפסולת של ההתלהבות יומשכו גבורות קשות כמשל הכעס שיכעס האדם שהי' לו התלהבות בתפלה על הרשעים והוא ענין בינה דינין מתערין מינה ר"ל הדיני' מתערי' על אותו שאינו מתבונן משא"כ חכמה בחי' ביטול מקור החסדים כנ"ל בענין באור פני מלך חיים שאין מתערי' ממנו