פט, א

האמצעי הוא בחי' כתר דז"א שכל הקנים מקבלים ממנו כי הוא מכתירם כנ"ל שבכל מדה צ"ל חפץ ורצון כדכתיב כל אשר חפץ וגו' ולכן הי' כפתור (כמין תפוחים בולטים) תחת שני הקנים ממנה (מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדי קנה האמצעי אילך ואילך), והענין כי אין התחברות עליון בתחתון כ"א ע"י אתעדל"ת ונק' העלאת מ"ן בע"ח שאזי נמשך אתעדל"ע מן העליון ונק' מ"ד ומתחברים מ"ן ומ"ד יחדיו וכענין אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה מלמטה (זהר ח"ג רמ"ז ב') וא"כ במקום שהאתעדל"ע מתחבר עם האתעדל"ת ר"ל מ"ד ומ"ן יש שם אור נכפל שכפול משניהם וה"ז כמו הקשר שקושרים ב' חוטין שבהכרח מקום הקשירה הוא עב וגס יותר משארי המקומות שאין שם רק חוט א' זה או זה ובמקום חיבורם המה שנים כאחד, וכן הי' ענין הכפתור במקום חיבור מ"ן ומ"ד דו"ק עם הכתר שהוא ענין ו' קני המנורה עם קנה האמצעי שהרי מקום זה כלול ממשפיע ומקבל דכר ונוק' יחד וזהו ג"כ ענין קשרין הנז' בזהר בדוכתי טובא, וכ"ז הוא צורת המנורה אמנם ענין הדלקתה הוא הארת הכתר הכללי בכתר דז"א וממנו אח"כ בכל הו"ק וכנ"ל בענין חיבור רצה"ע ברצה"ת שהארה זו נמשלה להדלקת האש בפתילה, וזהו ענין הציווי לא תבערו אש בכל מושבותיכם, לפי פשוטו דקאי על הבערה שהיא א' מל"ט אבות מלאכות, והענין כי הנה התחברות הכתרים הנ"ל הוא הנק' אש כי כל המשכה והתגלות אלקות נק' אור עד"מ מי שאינו משפיע שכל וחכמה מכל מה שמשכיל ויודע לעצמו נק' חשך לגבי המקבלים ולא אור הגם שיהי' חכם גדול לעצמו ולא נק' אור אלא כשמאיר עיני חכמים בהשפעות שכליות כמ"ש במ"א דלכך נאמר על החכמה מאמר יהי אור הגם שהוא בחי' ירידה מעצמותו נק' עכ"ז אור משא"כ כשהכתר נעלם בעצמו נאמר בו ישת חשך סתרו וגו' (תלים י"ח י"ב), אמנם כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא (דברים ט' ג') שנמשל לאור שבאש והוא כי טבע האש להסתלק למעלה באש היסודי ואז למטה חשך ולא אור אא"כ יש כלי שיאחז בו האש כמו פתילה ועצים אזי יהי' אורו מאיר למטה כמ"כ נת"ל שהארת הכתר עליון אינו מאיר אא"כ יש כלי למטה והוא בחי' רצה"ת וכנ"ל בעבודת ה' בחי' רעותא דלבא שע"י התבוננות הוא כלי לאה"ר וכן למעלה בשבת שאזי כתר דז"א עולה אזי יהי' כלי להשראת כתר הכללי ואזי יהי' מאיר בו כתר הכללי ויקרא אור משא"כ כשלא יהי' הכלי אזי יסתלק במקורו ולכן נק' הארה זו בשם הבערה כמו שמדליקים האש להאחז בפתילה כו'. והנה לפי שבשבת הוא זמן הארת הכתר הנ"ל הנק' אש הוזהרנו בהבערה שלא יבערו אש בכל מושבותיהם ביום השבת. פי' מושבותינו הוא בחי' עולם הפירוד דבי"ע שהן עולמות הנפרדים כמ"ש ומשם יפרד וגו' (בראשית ב' י') לפי שכבר נפסק הקו וחוט דא"ס ואינו מאיר בהם כבאצילות וע"כ הוזהרו שלא יעשו בעולם הפירוד כדוגמא העליונה שבאצילות כי דוקא באצילות דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון יתכן להיות גילוי אור הכתר העליון בכלים דאצי' אבל לא בעולמות הנפרדים. וזהו שהאיסור הוא בכל מושבותיכם דוקא ולא בבהמ"ק שהרי במקדש הי' אש על המזבח גם בשבת וגם בנרות המנורה כל מעשה המשכות אורות בכלים אדרבה היא מצוה גם בשבת ע"י הדלקת המנורה כנ"ל לפי שבהיכל ק"ק הי' שם מבחי' הארת הקו"ח שבאצילות כידוע דבחי' עתיק דבריאה הי' מתגלה שם אלא שבמושבותינו הוזהרנו לא תבערו כו' (דוגמא לדבר עמ"ש במצות העריות ובמ"ש יעקב עתידה תורה לאוסרן כו' (פסחים קי"ט ב')):

ב) ועתה יובן ג"כ שרש ענין איסור העונש בשבת והוא המצוה שהוציא הרמב"ם מפסוק זה. והענין כי הנה גם בענין הבערת האש שהוזהרנו לא תבערו כפשוטו וביארנו הטעם לפי שבבי"ע א"א להיות המשכת הכתר כו' ולכן אסור לעשות דוגמת היחוד של הכתרים שבאצי' הנה יש עוד דברים בגו להוסיף טוב טעם מיני'