פא, ב

בהם מעלה ומטה כלל וכמ"כ י"ס דעיגולים שאין בהם מעומ"ט כי אינם בגדר אור הנמשך בבחי' ההשתלשלות שהולך ומתצמצם אלא הוא למעלה מן ההשתלשלות ולמשל באדם משכל למדות וממדות למחשבה וממחשבה לדבור הוא בחי' השתלשלות אבל בחי' שלמעלה מהשכל לגבי השכל הוא למעלה מערך השתלשלות ואע"פ שמאיר הארה משם אינו כדמיון הארה שבהשתלשלות שעצמיות השכל מתלבש במדות אלא כענין מארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי (מגילה ג' א') שמפחד ואינו יודע ממה מפחד לפי שמזלו רואה והנה מהמזל לא בא הדבר בגילוי מה הוא הפחד לפי שהוא למעלה מהשתלשלות אלא באה הארה בדילוג הערך והוא שיפחד כו', אך באמת א"א למצוא בחי' ומדריגה זו שלמעלה מההשתלשלות בנפש האדם להרחיב הביאור בזה זולתי למעלה נוכל לבאר יותר להבין הדבר על מתכונתו שענין למעלה מההשתלשלות הוא י"ס דעיגולים הנ"ל שאין בהם מעומ"ט משא"כ בחי' יושר דתיקון הוא צמצום האור להיות בסדר השתלשלות (וכמשנ"ת ענינם במצות קרבן פסח פ"א יעו"ש), והנה בחי' מרע"ה שמדרגתו הוא בחי' הדעת היינו ג"כ שנמשך מדעת הנ"ל שבעיגולים שלמעלה מדעת דתיקון, והענין דכתיב כי אל דעות הוי' (שמ"א ב' ג') שכולל ב' דעות, א' בחי' דעת תחתון המתלבש במדות דז"א והוא כענין הנ"ל בבחי' דעת שבנשמות הנק' זרע אדם שנמשך בהם מהדעת הזה שהוא פנימי' ז"א, והב' בחי' דעת עליון שלמעלה מחו"ב ומשם שרש משה. וביאור ענינם הנה יובן ע"ד משארז"ל בש"ס בכמה מקומות גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם כו' שיש להבין דקדוק לשונם לומר גלוי וידוע ולמה לא אמרו מי שאמר והי' העולם יודע כו', אך הענין כי הנה ידוע מ"ש הרמב"ם שהוא ית' הוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה ובידיעת עצמו יודע את כל הנבראים, והנה באמת עצמותו ית' הוא למעלה מעלה מבחי' מדע כי אינו בגדר זה כלל לומר עליו דבר מיוחד כמו דיעה ח"ו אלא הוא פשוט בתכלית הפשיטות ומ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא הדיעה היינו בחי' י"ס דאצי' שהן אלהות ור"ל שבחי' דעת דאצי' שהוא אלהות ע"ז יתכן לומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה כי איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כמ"ש בזה"ק ומבחי' הדעת זה הנמנה בע"ס שהוא אלהות הוא שבא תואר הידיעה עליו ית' לומר שיודע מעשה בני אדם וכל שאר מעשה בריותיו עליונים ותחתונים ומשגיח עליהן לתת לאיש כמעשהו הן לטוב או למוטב כי כל מעשה של כל א' וא' ידוע לפניו ע"י בחי' דעת הזה שהוא אלהות כנ"ל ובודאי לפי שבחי' דעת הזה הוא מכלל הי"ס שהן בבחי' השתלשלות הרי אינו דומה התפשטותו באצי' להתפשטותו בבריאה וכן מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד עוה"ז, שהאצי' הוא אלהות וגם נשמות דשם הן אלהות משא"כ בי"ע שהם נפרדים וא"כ ידיעתו הנשמה דאצי' היא בבחי' דעת דאצי' כמו שהוא וכדי שידע הנברא צ"ל ע"י בחי' צמצום והתלבשות דעת דאצילות בדעת דבריאה עד שידע את הנברא הרחוק ממהות אלהות ע"פ הדעת ההוא ובכלל זה גם נשמות שבג"ע העליון, וכן עד"ז מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' ע"פ צמצום והתלבשות בדעת שבאותו העולם ועד"ז גם בעוה"ז עצמו ידיעתו בני אדם ומחשבותיהם וידיעתו את הבהמות ודמיונות שלהם כמו מחשבת הסוס ה"ז בחי' צמצום בדעת דאצי' המלובש בדעת דבריאה המלובש בדעת דיצי' המלובש בדעת דעשי' שמתצמצם יותר לידע מחשבת הסוס מלידע מחשבת האדם ומעשיו, ונמצא בבחי' דעת דאצי' אנחנו מתארים מעלה ומטה עד"מ, ר"ל שמתחלה יודע האצי' ואח"כ הבריאה ע"י התלבשות כנ"ל ואח"כ היצי' ואח"כ העשיה וכן בפרטי הנמצאים שבהם לפי מעלתן ומדרגתן כנ"ל במשל הסוס לגבי האדם, וה"ז עד"מ כאדם היודע ומקיף בדעתו ציור שמים וארץ