פ, ב

ידעו אותי וגו' (ירמי' ל"א ל"ג) שכ"ז הוא באמצעות משה, ועל המשכת הדעת הוא שמשה רע"ה אומר במשנה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו) כי עשב הוא שם ע"ב שהוא בחי' דעת עליון והשי"ן שיש בו ג' ראשין מורה על בחי' ג' קוין חג"ת שהם שרשי המדות שמשה משפיע בחי' הדעת בשדך היא בחי' מל' כללות נשמות ישראל הנק' חקל תפוחי' ומשם נמשך לבהמתך הם נשמות הנק' זרע בהמה שגם בהם יהי' הדעת, ובכלל המשכת הדעת יהי' גם המשכת השי"ן שהוא חג"ת אע"פ שהאבות משפיעים זה כנ"ל אבל באמת הדעת הוא פנימית המדות וקיומם וכמ"ש מצוה כ"ה פ"ב בענין מה שהדעת נק' מפתחא דכליל שית ע"ש וכנראה בעליל בנפש האדם שהוא מעורב טו"ר יחד שמתאוה בטבעו לכל חפצי העוה"ז ולכל תאוות רעות ומגונות כמו גסות ודומה לו וגם נמצא בו בחי' הטוב הוא האהבה והחשק לה' ית' והטו"ר מעורבים יחד וע"י הדעת מברר הטוב מן הרע ואז דוחה את הרע משא"כ ע"י השכל לבד לא יתברר הטוב שבנפשו מן הרע כ"כ שהרי אף כשישכיל בשכלו גדולת ורוממות הבורא ואיך שכולא קמי' כלא חשיב אעפ"כ לא תתהפך לבבו לה' לבדו ולא להתאוות תאוות העוה"ז שהרי התאוה יביאנו לעשות היפוך השכל לפי שהשכל כשאינו בבחי' דעת הרי זהו ג"כ דרך אמונה לבד וישראל מאמינים בני מאמינים אעפ"כ ימצאו בהם גנבים וע"ע כמארז"ל (בע"י סוף ברכות) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריי' אבל כשיעמיק דעת בזה וירגיש החיות השופע עליו מה' מקור החיים שזהו גילוי אלהות כשמרגיש חיי נפשו כנ"ל אזי יתהפכו מדותיו באמת ויתמרמר על ריחוקו מה' ע"ד שארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר (ברכות ה' א') שיהי' ברוגז מאד על הרע ואח"כ יעורר רחמים על נפשו כי ידע הרחמנות שעליו ויאהוב את ה' כמ"ש נפשי אויתיך וגו' (ישעי' כ"ו ט') הרי ג' מדות אלו שהם חג"ת מתבררים ע"י הדעת וזהו ענין העשב הניתן לבהמתך כנ"ל:

ב) והנה על קוטב זה הוא יסוד הענין הרוחני המרומז בפרשה זו שבמצוה זאת במ"ש הש"י למשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כ"א א') משפט ל' הליכה כדת"א ע"פ כמשפט הראשון (בראשית מ' י"ג) כהלכתא קדמייתא וגו' ור"ל הולכת והמשכת הדעת שימשיך משה לישראל וגם בל' הקבלה משפט איהו רחמי שהוא קו האמצעי הנמשך מהדעת שלכן כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו (ברכות ל"ג א'), ובהיות שהדעת הוא פנימי' המדות כנ"ל לכן אמר לפניהם ר"ל לפנימיותם, ולהבינו סדר ההמשכה וענינה ותועלת שלה והיכולת שיש למשה להמשיך הוא מ"ש אח"כ כי תקנה דקאי ג"כ על משה הממשיך כנ"ל, ולהבין זה, הנה בתחלה יש לבאר היכולת שיש למשה להמשיך לזרע בהמה לעשותם בבחי' אדם, והבנת הדבר לאשורו הוא ע"י תוספת ביאור בענין זרע אדם וזרע בהמה מהו ההפרש ביניהם בשרש המשכותם ממקורם, והענין כי הנשמות דאצילות נק' זרע אדם שנמשכים מז"א דאצי' שהוא אדם העליון שעל הכסא ונשמות דבי"ע נק' זרע בהמה וכן גם המלאכים דבי"ע נק' בהמות כמ"ש פני ארי' ופני שור כידוע והוא לפי ששרש בי"ע מש' ב"ן שהוא גימ' בהמה, והטעם שהאצילות נק' אדם הוא כי אדם פי' אדמה לעליון כי בחי' התהוות י"ס דאצי' מלמעלה מהאצילות הוא בבחי' גילוי מההעלם ולא התהוות בריאה חדשה כי כבר היו י"ס בבחי' העלם למעלה מהאצי' אלא שבעודם שם היו בבחי' העלם וענין האצי' הוא גילוי מההעלם והוא נגזר מל' ויאצל מן הרוח (במדבר י"א כ"ה) שנאמר גבי משה על הזקנים שהוא כמדליק נר מנר וכך הוא ענין הי"ס דאצי' לאחזאה איך אתנהג עלמא, לאחזאה הוא בחי' גילוי משא"כ למעלה מהאצילות הוא בחי' סתימא דכל סתימין ומ"מ כיון שהאצי'