עט, ב

בחכמה שמונע יניקת החיצוני' כנ"ל ועוד זאת שאז הגם שהוא בדרך צמצום יותר משהי' למעלה מן השכל בתחלה, עכ"ז הנה בחכמה תאיר עתה בחי' הפנימי' שברצון הוא בחי' חפץ העליון הנק' ע"י שהרי החכמה תנהיג הרצון להיות כפי הראוי ע"פ התענוג עליון מה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וכמ"ש באדר"ז דף רפ"ט (א') ענין חד טורנא דהוה מתתקן לאתנהרא בטש בהאי מוחא כו' שר"ל טורנא ענין שליח והוא בחי' התלבשות אור התענוג מרישא סתימא דעתיקא דלא אתיידע שהוא בחי' ע"י עולם התענוג שמתלבש במוחא דוקא וכנ"ל, וזהו ענין יאר הוי' פניו אליך כו' ואז עי"ז הי' ג"כ לידת הז"א ויציאתו מעיבורו בבטן אי' שזהו יציאת מצרים מן המיצר דמי ואז נמשכו לו מוחי' ע"י או"א הנ"ל ונעשו בבחי' גדלות ואז נמנע היניקה מפרעה גם מדרך השני ממה שפניהם אל הפנימי כנ"ל ונמצא ענין ויוציאנו ה' אלקינו שהוא הלבשת או"א לזרועות דא"א הנ"ל הי' תועלת למנוע היניקה מחיצוני' ע"פ שני הדרכים מבחי' עורף דא"א וגם מן הקטנות דז"א כי הא בהא תליא כנ"ל: ג) ועתה מובן שרש ענין מצות קרבן פסח שנצטוינו לשחוט שה מן הכבשים או מן העזים וצולי' אותו ראשו על כרעיו צלי אש דוקא, והוא להורות הנפלאות שעשה לנו הש"י שפרעה* ביקש להשתעבד בישראל שהוא יקבל כל היניקה מעורף דא"א ע"י שהז"א יהי' בעיבור ג' גו ג' ובקטנות מאד ורצה למנוע הלידה ויקבל יניקה משני האופנים כנ"ל והש"י הפר מחשבותיו והי' לידת הז"א בו בלילה ר"ל גלוי המדות שיהי' בהם התלבשות המוחי' ואז נמנע היניקה מהם ויצאנו ממצרים אנחנו בני ז"א שנפשותינו אצולות משם כנ"ל ולכן אנו שוחטים שה וצולי' אותו ראשו על כרעיו להורות שמה שביקש פרעה לעשות להז"א דאצי' שמשם שרשינו שישאר בבחי' עיבור ראשו מקופל בין ברכיו הפר הש"י עצתו והי' לידת הז"א ונעשה עתה גדול ואנו עושים כן לשה שהוא שרש פרעה כידוע שמצרים עובדים למזל טלה ראשו על כרעיו להורות שאין להם שליטה ובחירה כלל כמי שהוא כפות רק הש"י הוא המנהיג העולם ע"י מדותיו ית' שהם הכלים שהוא ית' מתלבש בהם שהם הנק' ז"א וז"ש (שמות ח' י"ח) למען תסע כי אני ה' בקר הארץ דוקא:

הג"ה

*) ובזה מובן ג"כ פרשה בסדר ואלה שמות בנ"י וגו' בענין שציוה פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (שמות א' כ"ב), כי עיקר כוונתו הי' למנוע לידת הז"א והיינו ע"י שכל בן ישראל ששרשו מז"א הילוד היאורה ישליכו אותו ר"ל לבחי' בינה הנק' נהר היוצא מעדן כדי שישאר הז"א בעיבור במעי אימא, כדי שלא תתמנע היניקה ממנו מחמת לידת הבן שהוא בחי' גדלות דיושר כמ"ש זכר חסדו (תלים צ"ח ג') שהזכר בחי' חסד וגלוי אלהו' דלכבודי בראתיו כו' אבל וכל הבת שהנקבה בחי' גבורות וצמצומים וזה לא איכפת לי' כי מריבוי הקטנות יגיע לו ג"כ יניקה לכן אמר וכל הבת תחיון כו' והשי"ת הפר עצתו ע"י משה שמן המים משיתיהו ר"ל מן העיגולים וסובר שממנו יגיע לו יניקה ג"כ כי אחוריהם אל המקיף אך טעה בזה כי משה הי' מן המקיף המאיר בפנימי ולכן על ידו הי' מפלתו. ע"כ ההג"ה: