עח, ב

ועוד זאת שעיבור הז"א בבטן אי' הוא הגורם ג"כ יניקתם ע"פ הדרך הא' כי מאחר שהמוחין מסתלקין מלהאיר בו בבחי' פנימי' ונכללי' בבחי' מקיפים שזהו ענין העיבור בבטן אימא שבינה מקור המקיפים ואז מבחי' המקיפים מגיע ג"כ יניקה לחיצוני' כנ"ל שאחוריהם אל המקיף, משא"כ כשהמוחי' דאו"א מאירים בז"א בגלוי אז הוא בחי' גדלות דיושר להיות ההשפעה מן המדות כפי הראוי ע"י החכמה שלכבודי בראתיו כו' ואז אין יניקה לחיצוני' כנ"ל, אבל העיבור הוא הגורם שני הבחי' שמהם מגיע יניקה לחיצונים המדות* נעשו בקטנות מאד וההנהגה ע"י המקיפים בחי' הרצון שבלי החכמה כי הא בהא תליא ששרש עצמיות נה"י שבמדות הוא מהרצון שלמעלה מהחכמה כנ"ל וכשהחכמה מלבישתו ומשפעת מוחי' בהמדות אזי נמנע יניקתם כנ"ל:

וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים וכדפי' במ"ח הובא לעיל פ"א שאנו בני ז"א היינו עבדים לפרעה העומד בעורף ומעכב שלא יהי' המשכת השפע בבחי' פנימי' אלא לו והיינו כנ"ל שמבחי' הרצון כשאינו מתלבש בהחכמה יוכל להיות נמשך יניקה גם לחיצונים כי שממית בידים תתפש כו' ומ"מ גם משם יניקתם רק בבחי' אחוריים ולא מבחי' פנים ח"ו שהרי אינן רצויים כלל כדכתיב ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג') וכמ"ש פ"א גם בענין העיגולי' שאחוריהם אל המקיף כו', והענין כי הנה שם הוי' רומז על השפעת האלהות להוות העולמות, והנה יו"ד ה"א שהם חו"ב הם בחי' צמצום והתפשטות שיש בכל השפעה וקוצו של יו"ד בכתר והוא בחי' הרצון שלמעלה מחו"ב ומקור להם כי כל המשכה ושפע תלוי ברצון המשפיע והרצון יש בו ג"כ פנימי' וחיצוני' והוא הנק' בע"ח פנים ועורף דא"א ובלשון פסוק הוא חפץ ורצון שהחפץ הוא פנימית הרצון והוא כי הדבר שמתענג בו א"כ רצונו בו אמיתי ונק' חפץ כמו חפץ בבת יעקב (בראשית ל"ד י"ט) אבל דבר שאינו מתענג בו ואיננו תכלית אצלו אלא שצריך לכך מחמת איזה דבר המכריחו ולולי שהי' אותו הדבר לא הי' רוצה בו כלל ואדרבה רצונו יותר שלא הי' הדבר ולא הי' מצטרך להדבר שרוצה בו עתה זהו הנק' רצון שהרי אי' במשנה ספ"ה דעירובין (דף כ"א א') כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הרי גם מה שאומר ומסכים ליתן הגט על כרחו מחמת הכפי' נק' רוצה לפי שמתרצה עכ"פ עתה עם כי אינו חפץ בו באמת וכמ"כ למעלה השפעת אלהותו ית' שהוא משפיע בתענוג וחפץ בה באמת היא הנמשכת מבחי' פנימיות וזהו ענין פנים דא"א אבל מה שהוא משפיע בלי חפץ ותענוג רק דרך אגב לעוצם רוממותו שאינו מדקדק מלהטיב אפי' למי שאינו ראוי כנ"ל זהו בחי' חיצוני' ונק' עורף דא"א או רצון. והענין כי התורה שהיא רצונו וחכמתו ית' היא בחי' פנימי' רצונו ית' כי כל ענין חכמת התורה הוא ההתחכמות בהמשכות דאא"ס איך ומה שיומשך ושלא יהי' מונע מבית ומבחוץ שזהו כללות העשין ול"ת כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח המשכות אורות בכלים ע"י הסוכה נמשך גילוי אור בבחי' חסד וע"י האתרוג במל' וכיוצא והחכמה שבהם היינו איך ומה שתהי' ההמשכה ואיך שיהי' תמונת הכלי לפי מזג ההמשכה של האור שזהו ג"כ עיקר התורה הנגלות לנו הלכות סוכה איך ומה תעשה הסוכה וכן האתרוג הכל לפי תמונת האור הנמשך על ידם שיהי' ראוי להתמשך ע"י מצוה זו כשנעשית כהלכתה, ומל"ת ענינם לצורך הפרדת הרע להפרידו מסט' דקדושה שלא תומשך שפע אלהות למקום שאינו ראוי וזהו כל האזהרות לא תאכל חלב לא תאכל דם כי ע"י שהאדם מפריד א"ע מסט"א ומקדש א"ע מדברים האסורים במאסר הקליפות שאין להם עלייה הוא גורם ג"כ ככה למעלה וע"כ יש בתורה מבחי' ע"י שהוא פנימיות דא"א דהיינו שיש לו ית' חפץ ורצון פנימי בהמשכה והשפעה זאת ורצויה היא לו ומתענג ממנו שזהו הנק' עתיק יומין כידוע שהוא בחי' עולם התענוג וז"ש בישראל יאר הוי' פניו אליך