עח, א

בבחי' עיבור הוא בבחי' קטנות מאד תלת כלילן גו תלת וכמארז"ל שהולד ראשו מקופל בין ברכיו, והענין כי ביארנו במצוה ג' שיש בז"א ג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י ע"ש היטב ענינם, והנה הבחי' הג' הנקראת נה"י היא שרש הוויית הז"א בתחלתו דהיינו שרשו כמו שנמשך מהכתר שהרי שרשו מהכתר ולא מאו"א לבד אע"פ שהוא בעיבור אח"כ באו"א וכמ"ש רישא דז"א בעתיקא אחיד ותליא אמנם שרש התהוותו מהכתר הוא בחי' הג' שבו הנק' נה"י לפי שהן עצמיותו לפי מה שנת' ענינם שם במצוה הנ"ל שהם בחי' עצם המדות שבלי טעם ודעת כי במדות יש מושכל מורגש מוטבע והן ג' בחי' שבהם שנת' שם ובחי' מוטבע שבהם הוא כמו שאנו רואים באדם התחתון שיש לו מדות טבעיי' דהיינו שיחפוץ ויאהב דבר המתוק לחיך וישנא דבר המר והמאוס לחיך וזה יש גם בתינוק בן יומו ולא מפני איזה טעם ושכל כלל שהרי התינוק אין לו שכל כלל וגם בבהמה שאין לה דעת כלל יש מדות אלו שהרי תאהוב עשבים טובים ותרוץ אל השוקת אשר אובסים אותה בה ותברח מדברים הרעים והמרים או מן האש וכיוצא, ושרש הוויית מדות אלו שאינן מהשכל היינו שזהו עצמיותן כפי שנמשכו מן הרצון שלמעלה מן השכל ולכן המדות אלו חזקים ביותר לסיבת שרשן שהוא למעלה מהשכל ונעלה מכח השכל וכמ"כ מובן למעלה ששרש הוויית הז"א מהכתר הוא בחי' נה"י שבו שהן עצמיות המדות עליונות והן שרשן למעלה מאו"א וכמשנ"ת במצות תפילין (תכ"א תכ"ב) פ"ב בענין הרצועות ע"ש ואח"כ המדות אלו הם בעיבור במעי אי' ואז ע"י יחוד דאו"א מיתוספים להם מוחי' דיניקה ומוחי' דגדלות שהם ב' בחי' העליונות שבמדות הנ"ל ואע"פ שהמוחי' נמשכים ע"י או"א ובחי' נה"י נמשכו מהכתר מ"מ מעלת המוחי' גדולה מאד נעלה כי כשהמדות מתנהגים ע"י המוחי' היינו עד"מ שהמדה מתנהגת לפי השכל והטעם שהוא חכמתו ית' שהוא היודע והוא המדע וע"פ חכמתו מתנהגים מדותיו להשפיע כראוי לפי חכמתו ואז הם מושבחים מאד ביותר מכפי שאין המוחי' מאירים בהם שאין בהם פנימי' כ"כ כי החכ' תחי' את בעליה וכמ"ש במצות תפילין פ"א ר"ל שהרצון הוא בעליה דחכמה ונעלה ממנה ואעפ"כ החכמה תחי' אותו לפי שבאחת יש בה מעלה יתירה והוא היותה בחי' פנימי' ויש בה טוב טעם משא"כ הרצון הוא בחי' חיצונית וכאשר החכמה תלביש את הרצון שיתנהג כפי הראוי ע"פ החכמה אז יהי' תכלית השלימות והענין ע"ד משנת"ל בענין העגולים שמשם יוכל להגיע חיות גם לחיצוני' מחמת רוממות אור המקיף שאין מדקדק מלהטיב גם למי שאינו ראוי וכמ"כ בחי' הרצון כשאינו מתנהג ע"פ החכמה הי' מטיב גם לרשעים כמ"ש ארך אפיים וגדל חסד (תלים קמ"ה ח') שמחמת אריכות אורו ית' לאין סוף הוא גדל חסד לזרוק עצמות גם לכלבים כו' וגם הפרורים הפקר שלו גדולים במאד אבל ע"י החכמה יהי' מדה נכונה שלא להטיב אלא למי שראוי ע"פ התורה כידוע שמצד זה נק' החכמה דין אמנם דין זה הוא דין ממותק לפי שעל ידו הוא קיום העולם ושכר לצדיקים ועונש לרשעים, וכמ"כ מובן בענין עיבור הז"א במעי אי' להמשיך לו מוחי' שכפי שהוא תלת גו תלת כמו שנמשך מהכתר בחי' המדות שבלי שכל אע"פ ששרשן מאד נעלה מ"מ הוא בחי' קטנות מאד ובחי' חיצוני' אבל כשהמוחי' נמשכים לו אח"כ ע"י או"א אזי הוא בבחי' גדלות ופנימית: ולזאת סיבת הגלות הי' עיבור הז"א בבטן אי' שאזי הוא בקטנות מאד, וכבר נת"ל שכשאור היושר מתצמצם בכלים מכלים שונים אזי מגיע יניקה להחיצוני' וא"כ כשהיו המדות עליונות בקטנות בלתי מוחי' הרי השפע שהי' על ידם היתה בקטנות מאד בצמצומים שונים ואז הי' מגיע להחיצונים יניקה ביותר והוא ע"פ דרך הב' שנת"ל פ"א ביניקת החיצונים כמ"ש בע"ח ופניהם לפנימי כו',