עו, ב

שהוא ענין לידת הז"א והמשכת מוחי' דגדלות כמ"ש במצות מצה שהרי תחלה בגלות הי' בעיבור תלת דכלילן כו'. ובזה יובן ג"כ מה שאנו אומרים בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים (דברים ו' כ"א) כדפי' במ"ח אנו בני ז"א העומד בעיבור בבטן המלאה בינה היינו עבדים לפרעה העומד בעורף א"א שהי' מעכב שלא יצא ז"א ממצרים שהוא מצר מי הנק' בינה והי' הז"א בצער וגלות גדול כולד המעובר במעי אמו ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א, וזהו ביד חזקה ובזרוע נטויה כו': להבין ענין העיבור והלידה והכתיב אני הוי' לא שניתי (מלאכי ג' ו'), אך הענין כי באמת עצמותו ית' מרומם ומתנשא למעלה מעלה מן הי"ס שהם רק בחי' כלים לאורו וזיוו ית' ובבחי' הכלים הוא שנמצא השינויים שפעמים הם בבחי' קטנות ואז מאיר האור בהם ג"כ בקטנות כפי אשר יוכלון שאת ופעמים הם בגדלות ואז מאיר האור בהם בגדלות והנה במצרים הוכרח להיות המדות עליונות שהם בחי' הכלים הנק' ז"א בעיבור שהוא תכלית הקטנות כו' מטעם המבואר בפע"ח, ולסיבה זו הי' הגלות כי מבחי' קטנות יונקים החיצונים וניתנה שליטה לפרעה ואנו היינו עבדים לו וטפלים אליו משא"כ מבחי' גדלות, והנה קודם שנבא אל הביאור יש להקדים ביאור מ"ש בע"ח שמעמד הקליפות בין המקיפים לפנימי' אחוריהם אל המקיף ופניהם אל הפנימי ור"ל מקיף ופנימי עגולים ויושר:

א) ולהבין זה הנה ענין עגולים ויושר יובן עד"מ מנפש האדם המתלבשת בגוף שמתחלקים כחותיה לחלקים פרטיים באברי הגוף לפי מזג תכונת כלי הגוף כמ"ש בזהר שבמוח נמצא תלת חללי' דגלגלתא שנים לצד הפנים וא' לאחוריים ובתלת חללין אלו מלובשים ג' מוחי' חב"ד שבשני החדרים אשר לצד פניו מלובשים שני מוחי' חו"ב ובחדר שאחורי כתפין מלובש מוח הדעת וכמ"ש ובדעת חדרים ימלאו (משלי כ"ד ד') ואח"כ מתחלקת לכחות פרטיים יותר המה החושים ראיה שמיעה ריח דיבור שהם כחות פרטיים נמשכים מהמוח שבראש שממנו מתפשט כח בעין לראות ובאוזן לשמוע כו' שכל כח פרטי יש לו מדור בפ"ע לפעול בו פעולתו ולפי מזג הכלי כך תכונת הכחות הנמשך ומתלבש בה, ואח"כ נמשך ומתפשט החיות מן הראש לכל הגוף ושם מתחלקים הכחות בהתחלקות פרטית יותר דהיינו כח המעשה מתלבש בידים וכח ההילוך ברגלים שאף בכח המעשה יש כמה מדריגות שהגם שבדרך כלל נק' הכח המלובש בידים ורגלים בחי' כח המעשה אעפ"כ יש חלוק והפרש גדול בין כח המעשה דידים לכח המעשה דרגלים שביד יכול לצייר איזו ציור נאה או לכתוב איזו כתב המלובש בו דבר חכמה והיד כותבת דבר חכמה ההיא מוכרח להיות שמלובש בה אז כח החכמה והשכל שלו איך יצייר הציור ויכתוב הכתב אבל בכח המעשה דרגלים אין נמצא התלבשות השכל עד"ז אלא מעשה בעלמא להלוך או לעמוד והיינו מפני שנמצא ע"ס בעשי' עצמה והן הן המדריגות שונות הנמצא בכח העשי' עצמו שבידים מלובש החכמה דעשי' משא"כ ברגלים שמלובש בחי' עשי' דעשי', וכ"ז הוא בחי' התחלקות כחות הנפש לפרטים בכלים פרטיים כנ"ל וכל כחות אלו נמשכים ובאים מהנפש, וא"א לומר שגם קודם התמשכותן לכלי הגוף בעודן כלולים בנפש היו ג"כ בבחי' התחלקות עד"ז שא"כ אתה אומר נמצאת מחלק הנפש לחלקים רבים לפי תכונת איברי הגוף ובאמת שהנפש היא עצם פשוט א', ועוד שהרי אנו רואים שיש כחות הנפש בגוף המתנגדים זל"ז כמו בלב כח החמימות ובמוח הקרירות וכמ"ש בת"ז חכמה מוחא בינה ליבא וחכמה מקור החסדים הנמשכים כמים ובינה מקור הגבורות הנמשלים לאש ואחר התלבשותן בגוף יש להם כלים ומדורות מיוחדים ואין זה מכבה זה אבל אם אתה אומר שכמ"כ נמצאו וכמ"כ היו בשרשן בנפש ושם אין להם