עה, ב

ומתפשטות מגשמיותם והיו לאחדים עם מהות אותיות המלאך וז"ש בזהר גפיף לה ונשיק לה שנבלעת בתוכיות המלאך כמי שנושק את חבירו בפיו שנכנס הבל חבירו להבל פיו והיו לאחדים, וגבוה מעל גבוה שומר שמלאך זה מעלה אותה אל מלאך שלמעלה ממנו ע"ד הנ"ל עד שמגיע למט"ט והוא מעלה אותיות אלו שנזדככו להיות כאותיותיו בשרשן בבחי' כתר שיש שם ג"כ אותיות וכמ"ש ביאור ענינם במצות הנדרים (ש"ו ש"ז) וזהו קושר כתרים לקונו. ובזה יובן ג"כ מה שע"י התפלה פועל האדם בקשתו להיות שינוי רצונו ית' שיתרפא החולה וכדומה שהגם שע"פ הרצון שכבר נמשך בחכמה ומאיר על ידה הנה הי' סיבת החולא' כי החכמה מחייבת כן ע"פ התורה שהחטא גורם כידוע שאין יסורין בלא עון עכ"ז ע"י התפלה שמגעת בכתר שלמעלה מחכמה שבתורה נמשך רצון חדש לרפאות החולה כי שם הוא רחמים פשוטים וזהו דוקא ע"י האותיות שמוציא בפיו שמגעת עד הכתר כנ"ל ומשם ממשיכות הארתו וראשית הגילוי הוא בחכמה וכמש"ל ולכן פסקו הפוסקים דהרהור לאו כדבור דמי כמ"ש בש"ע א"ח סי' ס"ב וקפ"ה וק"א ובמ"א שם סק"ב, והנה עד"ז יובן ג"כ באותיות התורה ששרשן ג"כ בבחי' כתר והוא למעלה מן החכמה שבתורה דאורייתא מחכמה נפקת ואותיות מל' אתא כלומר ביאה והמשכה שהן המשכות שעל ידן נמשך להיות התורה כי הנה התורה נק' משל הקדמוני והענין כי המשל הוא ענין אחר שאינו ממהות הנמשל ורחוק ממנו בערך אלא שאעפ"כ הנמשל מובן מתוכו ע"י שבערכו הוא דומה להנמשל ועד"ז הוא השגת הנביא מהות האלהות כמ"ש וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א) וחז"ל המשילו מראה הנבואה לאספקלריא (יבמות מ"ט ב') כמ"ש גבי ישעי' שכמו דמות הצורה הנראה באספקלריא (ש(יגעל בלעז) אינו גוף אותה הצורה האמיתית רק דמותה וצלמה כך השגת הנביא באלקות הוא רק בחי' דמות וכמו משל לגבי עצמיות אלהותו ית' שבו נאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ב כ') וז"ש בשלמה וידבר שלשת אלפים משל (מ"א ה' י"ב) על כל דבר מד"ת כמו בענין הקרבנות הי' אומר מהו חלב ומהו דם ומהו כהן ומהו בגדי כהונה ברוחניות וכיוצא והשיג שלשת אלפים מדריגות רוחנית בכל דבר וענין מד"ת מה שכל מדריגה גבוה משלמטה הימנה עד שאותה שלמטה הימנה נקראת משל אצלה וכן עד התורה שלמטה הם ג' אלפים בחי' ונק' ג"א משל ואע"פ ששלמה לא השיג אלא ג' אלפים אבל באמת כך הוא גבוה מעל גבוה עד רום המעלות עד אין קץ עד שגם שרש שרשם הוא בחי' משל לגבי קדמונו של עולם דהיינו אא"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחי' וגדר השתלשלות לא בבחי' ממלא ולא בבחי' סובב שמשם נמשכה התורה למטה בחכמה ונק' משל לגבי קדמונו של עולם והמשכה זו הוא ע"י אותיות כנ"ל ששרשן למעלה מהחכמה וע"ז ארז"ל דהע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה (ע' זח"ג רכ"ב ב') דהיינו שהמשיך אותיות התורה מא"ס ב"ה ממש וזהו פי' נר מצוה ותורה אור שסיבת המשכת אור התורה הנ"ל הוא ע"י נר מצוה שהם בחי' האותיות שעל ידן נמשכה חכמת התורה משרשה בחי' קדמונו של עולם ולכן נק' נר שהוא כלי שבו האור דולק כמו שהאותיות הם כלים והענין כי נת"ל שהאותיות שרשן מבחי' הכתר והנה המצות נמשכים ג"כ משם כידוע שהם רצון העליון והיינו ענין אויר ואור שהיו"ד שבאויר כשמסתלק נק' אור כי היו"ד הוא מקור האור ושרשו ולכן אין הנר דולק אלא במקום שיש אויר סביב וכשישאבו האויר מהבית יכבה הנר ולכן עם היות שכופים קערה ע"ג הנר בשבת צריך להניח אויר תחתיה שאל"כ יש בו משום מכבה כמ"ש המ"א סס"י רע"ז והיינו כענין האותיות שסביב להחכמה ובהם ועל ידם דוקא היא נמשכת כי החכמה נק' אור ואויר הוא בבחי' כתר כידוע בענין אוירא