עד, א

כתר שלמעלה מהחכמה שהוא יום שכולו ארוך שממנו יהי' הגילוי לע"ל ומ"מ הוא בכ"ף הדמיון כי עכשיו אין הגילוי למטה אלא בבחי' הודאה ולעתיד יהי' גילוי זה עין בעין ממש כמ"ש במ"א ומעתה מובן הטעם שבפסח אין מברכים שעשה ניסים כו' לפי שאז לא הוגבהו המדות כ"כ אלא שהי' הגילוי למטה בתוס' אור כנ"ל:

ג) ואחר שנתבאר כללות ענין הציווי בהדלקת נר חנוכה עם פי' הברכות שמברכים עליהם, מעתה נבא לבאר פרטי דקדוקי הדינים שציוו חז"ל במצוה הזאת, למען תשכיל כמה גדולים דברי חז"ל אשר גם במצוה שציוו הם יש בה כמה גנזי סודות התורה והמשכות עליונות מאד מאא"ס ב"ה ושבדקדוק א' במצוה שלהם תלוי ענינים גדולים בהמשכת א"ס ב"ה ותדבק נפשך בהם כי חיים הם למוצאיהם ומזה תקיש על שאר כל המצות דרבנן וכן דקדוקי ד"ס שבכל מצוה דאורייתא וכמארז"ל גדולים ד"ס יותר מד"ת שד"ת יש בהן עשה ול"ת וכל העובר על ד"ס חייב מיתה כו' (עירובין כ"א ב') ואמרו ע"פ כי טובים דודיך מיין (שה"ש א' ב') עריבים עלי ד"ס כו' (ע"ז ל"ה א' וברש"י) וטעמם ונימוקם בזה נת' במ"א:

ונתחיל בעזה"י על סדר שנתבארו דיניה בשו"ע או"ח:

א. סי' תר"ע וענינו שחנוכה מותר בעשיית מלאכה וכבר נת' הטעם לעיל, רק מבואר ג"כ שמה שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות הוא מנהג טוב והטעם כדי שלא יבואו להשתמש לאור הנרות שאסורים מליהנות לאורם כמ"ש סי' תרע"ג. והענין כי אע"פ שחנוכה מותר בעשיית מלאכה לפי שאין ההארה באה בגילוי למטה במל' רק בבחי' הודאה מ"מ נגד אור הנר עצמו עכ"פ אסור מלהשתמש לאורו לפי שהנר עצמו הוא המשכת אור הח"ס שלמעלה מהשתלשלות ואין בו כדי להיות משתמשים בו לצורך קיום התמידי של העולמות כדי שלא ינקו החיצונים ולכן נהגו שלא לעשות מלאכה כלל בזמן שהנרות דולקים והארה זו מאירה כו'. אבל לאחר הסתלקות הארה זו מותר לעשות מלאכה לפי שאין הגילוי בפנימי' כנ"ל:

ב. סי' תרע"א נתבאר סדר הדלקות הנרות ומקום הנחתן והוא שיום ראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך וכדברי ב"ה (בשבת כ"א ב') ובית שמאי חולקים שם ואומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וטעמם שב"ש מדמים זה לפרי החג שמתמעטים והולכים וב"ה אומרים מעלין בקדש ולא מורידין וידוע דהלכה כב"ה, ולהבין שרש ענין מחלקותם כי אלו ואלו דא"ח הם אלא שהלכה כב"ה, יובן ע"ד הפסוק אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקימונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם (מיכה ה' ד') וידוע דהרועים הם האבות ומשה כו' והנסיכים הם עמרם ישי כדאי' בפ"ה דסוכה (דף נ"ב ב', וע' ילקוט) ומפשט ל' הכתוב משמע שהנסיכים יכולים לפעול יותר מהרועים שמתחלה והקימונו עליו ז' רועים ואם יהי' בלא יועיל הרי ח' נס"א וזה יפלא שהרי מבואר מי המה הרועים שהאבות ומשה בודאי גדולים יותר מעמרם ישי כו', אך הענין כי לא ראי זה כראי זה שהרועים הם המפרנסים כללות ישראל בהשפעות פנימי' אלהות במוחם והשגתם לדעת את ה' ולאהבה וליראה אותו שעש"ז נק' רועים וזה הוראה על היות נשמתן למעלה מבחי' פנימי' משא"כ בהנסיכים, ומ"מ באחת מעלת הנסיכים עודפת שעם היותם מבחי' חיצוני' לגבי הרועים הנה הם חיצונית מעולם העליון מן העולם של הרועים ובעבור זה היו מנוקים משום חטא ואשמה כמארז"ל בד' שמתו בעטיו של נחש (שבת נ"ה ב') וכמשל עלי אילן אתרוגים או מננסי"ן עד"מ לגבי איזו פירות האילן שאינו חשוב כמותם שיש מעלה בפירות שיש בהם טעם משא"כ בעלין ומ"מ יש מעלה בעלין משא"כ בפירות שאינן חשובים כמותו שהרי הוא מסוג אחר והנה שרש ענין הרועים