עג, ב

בבחי' שמחה ומשתה כשאר יו"ט כי אור זה הוא למעלה מן השגה, והשמחה אינו אלא מדבר המושג שז"ס היו"ט: וזהו ההפרש שבין חנוכה ופורים לכל היו"ט שהם מן התורה כמו פסח שבועות סוכות שבהם יחוד זו"נ פב"פ שמקבלת מבחי' חב"ד דז"א שהוא בחי' גילוי הארה נוספת מא"ס ב"ה בהשגה ממש ולא בהודאה לבד ולפיכך נאסרו בעשיית מלאכת עבודה שלא ליתן יניקה לחיצונים מהארה זו המאירה בגלוי למטה משא"כ בחנוכה ופורים שאין הגילוי כ"כ למטה בהשגה לכן אין איסור בעשיית מלאכה ומ"מ שרש המשכה זו דחנוכה גדולה יותר שענינה תוס' אור בחכמה משא"כ ביו"ט דאורייתא שהם תוס' אור במדות דאצי' לבד וזשארז"ל (מגילה י"א א') ע"פ לא מאסתים ולא געלתים (ויקרא כ"ו מ"ד) לא מאסתים בימי מדי כו' מחמת כי וזכרתי את בריתי אברהם כו' (ויקרא כ"ו מ"ב) דוקא בימי מדי הי' צריך לזכור על כריתת ברית לאברהם אבל בגלות מצרים לא הי' צריך לזכור על הברית כי ניצולו בזכות אברהם ממש פי' כי ענין כריתת ברית של שני אוהבים הנאמנים אינה לתועלת על זמן שיש האהבה בלב כל א' אל חבירו שלזה אין מהצורך לכרות ברית דהיינו לעשות סימן וזכרון באיזה דבר כו' אבל עיקר הברית הוא שלא ישכח הא' על חבירו ולא תשתנה אהבתם לעולם גם ברבות הימים גם כשיהי' ביניהם דברי נרגן מפרידים הלבבות ולא יהי' האהבה בגלוי בלב מא' אל חבירו אדרבה יהיו פירודים עד שהיו רוצים להלחם זע"ז עכ"ז יהי' הפעולה מחוק הברית שיעמידם שלא יחלקו הלבבות בשום דברי נרגן כי יזכרו עוז אהבתם שהיו לאחדים ממש בעת כריתת הברית וכן דרך המלכים כשעושים שלום ואהבה שמפני היראה פן תנתק האהבה ברוב הזמן עד שירצו להלחם זע"ז אזי יכרתו ברית פי' שיעשו חק קבוע לא יעבור שלא ילחמו לעולם שזהו פעולת כריתת הברית ועד"ז יובן ענין כריתת ברית לאברהם שהי' מרכבה באהבתו את ה' לחסד דאצי' ולכן בהיות השפעת אור א"ס ב"ה ע"י חסד דאצי' זכותו הגין על בניו פי' אור החסד ואהבה דאצי' כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א' ב') כי עד שם מגעת אהבת אברהם לעורר אהבה עליונה כמים הפנים וכמשל ב' אוהבים כשאהבתם בגילוי בלב אין צריכים לברית ולזכרון כי הרי האהבה עצמה דוחקת. אבל בחנוכה שהוצרך לעשות נסים לאבותינו דהיינו לחג"ת דאצי' עצמן שיוגבהו במדות שבכתר ויקבלו שם תוס' אור החכמה והמדות שבכתר הם בבחי' א"ס ואין ערוך לאהבת אברהם לעורר שם אהבה כי כלא חשיבי' קמי' אז הוצרך לזכור כריתת הברית כלומר שהברית שכרת עמו הוא לבל ישכח עליו גם ברבות הימים גם שיפרדו בריחוק מופלג כזה ולא תהי' האהבה עליונה של אברהם בגילוי כי יהי' ההנהגה ממדות שבכתר שאין ערוך שם עכ"ז מחמת הברית יזכור עליו איך שהי' האהבה אז בגילוי וז"ש אשר נשבע לאבותיך (דברים ז' י"ב) כאדם הקושר עצמו בשבועה כו' וכמו שענין הברית הוא שנשאר רשימו מאהבת הא' בתוך לב חבירו וכן רשימו מאהבת חבירו בלבבו ע"י הדבר שכורתים בו כן עד"מ רשימו מאהבת אברהם נשאר למעלה גם כי הוגבהו המדות במדות שבכתר וכן רשימו ממדות עליונות יש באהבת אברהם ורשימו זה היא הגורמת להיות וזכרתי את בריתי את אברהם כו', וגם והארץ היא בחי' מל' אזכור ג"כ בהיות ההנהגה ממדות שבכתר משום שגם באמצעית' צ"ל ההמשכה למטה כל תוס' האור דחכמה של השמן הטהור וז"ס שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם דכתר בזמן הזה היא המל' שהיא שרש הזמן. ובזה יובן מ"ש ולבנ"י עשית פורקן ותשועה גדולה כהיום הזה, פי' יום הזה הוא לע"ל שנק' זה כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' (ישעי' כ"ה ט') לפי שיהי' גילוי אא"ס ממש עין בעין נרא' ונס דחנוכה שהי' על הדת הי' ג"כ דוגמת ענין יום הזה הנ"ל שהי' ההמשכה מבחי'