עג, א

בלחייו ונמצא שאע"פ שהוא הארה גשמי' אבל שרשה נעלה גם מכח השכל והוא בחי' עצמיות התענוג כנ"ל ועד"ז יובן למעלה ענין תיקון ואמת שבתרין תפוחין בלחיים דא"א שע"ז נאמר יאר הוי' פניו אליך (במדבר ו' כ"ה) פי' אל מל' דאצי' שהיא בחשך ראש לשועלים וכמ"ש תתן אמת ליעקב כו' (מיכה ז' כ') הענין כי הח"ס היא בחי' שכל נעלם ומופלא ושיתגלה מהעלמו שזהו ענין התהפכות ושינוי מהותו צ"ל דבר הגבוה ממנו שיהפוך את השכל המופלא להיות יוצא מהעלמו והוא מהארת אור עתיקא שבוקע השכל המופלא וממשיכו לידי גילוי וממנו בא הארת פנים בעת שיוצא החכמה אל הגילוי שנמשך ג"כ גילוי אור ע"י הנ"ל בלחיים ולכן הוא פנוי משערות כי אינו בבחי' צמצומים כלל כמשנ"ת במ"א ע"פ אלה מסעי כו' וע"ז נאמר יאר ה' פניו אליך וזהו ענין ש"ע נהורין הנ"ל שנמשכים מע"י עצמיות תענוג העליון הנק' שעשועי המלך בעצמותו וזהו ענין האור שבשמן שהוא המכלה השמן וא"כ הוא גבוה ממנו כי לא ידלק השמן לבדו ויהי' חשך ולא אור וכנ"ל שהח"ס היא בחי' העלם וכאשר יאיר האור בו ובאמצעות שהיית זמן כליון השמן באור השלהבת מזה יהי' סיבת זמן קיום ההארה והיינו שע"י אור ע"י הנ"ל שהוא המהפך שמן דח"ס להאיר למל' דאצי' כנ"ל והגם שהארה זו נמשך בכל האצי' אבל עיקרו למל' כי לפי שהיא בתכלית החשך כשמסתתרת בבי"ע להיות ראש לשועלים לכך צריכ' להארה היותר נעלה במדריגה לחזקה ביותר וזהו ענין קישוטי כלה שכל המקיפים נמשכו למל' כמ"ש במ"א שמזה הטעם טבע מראה הנשים יפה מהאנשים. וזהו שנצטוינו להדליק נר חנוכה להמשיך אל המל' מאור ושמן דעתיק וח"ס הנ"ל ואז נותן בה כח ועוז בהתגברות חכמה אלהית על חכמה דקליפה כנ"ל וזהו פי' ברכה שני' שעשה ניסים וכמ"ש בכוונות שעשה הם ש"ע נהורין דהארת פנים הנ"ל שבאים ומתגלים במל' ע"י הדלקת נר חנוכה כו', ופי' ניסים לאבותינו הוא להיות כי כל פועל אלקי הנפעל ונשפע למטה ממש א"א שיומשך ויושפע כ"א ע"י המדות כידוע דרך מעביר עכ"פ ולהיות כי הנס דחנוכה בשרשו הוא ענין תוס' אור בחכמה כנ"ל לכך כשהשפיעו המדות דאצי' הנס של תוספת השמן הטהור במנורה בזה העולם ממש שהוא ענין תוס' אור החכמה כנ"ל הוצרך להיות תחלה הגבהת והעלאת המדות דאצי' בפרצוף הכתר שהכתר הוא למעלה מן החכמה ומשהוגבהו לשם קיבלו ממדות שבכתר תוס' אור זה דחכמה להשפיעו למטה, וזהו שעשה נסים לאבותינו פי' הנס הוא ל' הגבהה והתנשאות מהנמוך לגבוה מאד נעלה כמו הנס על ההרים וכן בל' משנה רפ"ה דב"ב (דף ע"ג א') את התורן ואת הנס כו' והאבות הם חג"ת כנ"ל ובזה הענין דתוס' אור החכמה שבחנוכה הוצרך להיות נס והגבהה גדולה לחג"ת הנק' אבותינו שיוכללו במדות דכתר וזהו בימים הה"ם הידועי' שהם המדות הנק' ימים שלמעלה מהשכל ונק' ג"כ ימי קדם כידוע וקיבלו משם תוס' אור זה ואז ירדו להאיר זה למטה ע"י המל' להעשות בגילוי בזמן ומקום וזהו בזמן הזה כי שרש הוויית הזמן הוא בבחי' מל' מלך מלך ימלוך כו' ולכן מברכים כן גם עכשיו שבכל חנוכה נמשך ע"י הדלקת הנרות תוס' אור החכמה מהכתר במל' והוצרך להיות באמצעות המדות וא"כ צ"ל נסים לאבותינו תחלה, ומפני שתוספת אור החכמה זה הוא מבחי' הח"ס שהוא מאד נעלה מן החכמה וההשגה ע"כ א"א להגיע אליו בשום העלאת מ"ן של אוי"ר כ"א בבחי' הודאה במוחו לבד להלל ולהודות כמשל מלך גדול המתאכסן אצל עני ופחות ערך שאין העני יכול להגיעו בשום אהבה וקירוב אבל בשבח והודאה לבד יכול להגיע אליו וז"ס שהמל' מקבלת בימי החנוכה מהוד ז"א איהו בהוד ודרך שם זורח לה הארת הח"ס ע"י נ"ח דרך ההוד דוקא וגם לנו ניתקנו ימי חנוכה להודות ולהלל לבד ולא