עב, ב

דקות החיות שבמדבר לגבי חיות הגשמי של הבהמה שאין בה בחי' שכל ומדבר כלל כו' והנה השכל הגלוי במוח ולמעלה בחי' חכמה דאצי' נק' מים ע"ש שהורד כבר ממקום גבוה למקום נמוך כמים שיורדים מגבוה לנמוך דהיינו מההעלם אל הגילוי אבל אותו החכמה הנעלמה שבלמעלה מהשכל והוא בחי' ח"ס נק' שמן שנמשך בנחת כי ממנו המשכת החכמה הנק' מים והוא צף לעולם ע"ג מים כי הוא למעלה מהם כנ"ל, וזהו שמשח משה את המזבח בחנוכתו בשמן המשחה ר"ל שעי"ז המשיך הארת חכמה סתימאה במל' שזה הי' חנוכת המזבח כי כל התחלות קשות ולכן צריך להיות חנוכה בתוספת הארה יתירה מכפי הסדר התמידי שבזה יחנכו אותו ולאח"כ די בהארה פחותה מזו ועד"מ התינוק כשמרגילים אותו לילך לבית הספר בתחלה נותנים לו מתנות כדי שיחפוץ לילך משום שההתחלה קשה ואח"כ הולך מעצמו וכן הי' חנוכת המזבח ע"י המשכת הארה רבה ויתירה מאד מסדר ההשתלשלות הוא בחי' החכמה הנעלמה שהיא למעלה מהספירות וכמו שנת' קצת ענינם מצוה כ"ה פי"א, ולאח"כ די בהארה פחותה מזו וכמו ניסוך היין והמים שהם מחו"ב דאצי' כידוע ומטעם זה נצטוינו מצוה ק"ז למשוח כה"ג ומלכי בית דוד בשמן המשחה וכן משחו בו הכלים של המקדש ומשמשחו אותם פ"א שוב אין מצטרך למושחם כי משנמשך תחלה הארה זו רק בתחלה משום שכל התחלות קשות שוב ממילא יהי' קיום אח"כ כנ"ל והנה מצות עשיית שמן המשחה הוא ע"י בשמים ראש שנתנו בתוכו קדה וקנמון כו' כי גם כדי שיהי' אור הח"ס נמשך למטה צריך לזה המשכת כח מא"ס ב"ה מאחר שהיא בעצם בבחי' העלם עד שנק' שכל הנעלם מכל רעיון והמשכה זו הוא מבחי' מקור התענוגים הנק' עתיק יומין שמשם מתלבשת גבורה דע"י בח"ס והוא בחי' הארת התענוג בהתגברות ליתן כח ועוז שיומשך שפע הח"ס כי כל השפעה הוא בצירוף מדת הגבורה ג"כ משא"כ בחי' החסדים לבד הם בחי' קרירות אגלידו מיא שהוא מניעת השפע וכידוע מענין הדם שהוא הנפש, וזהו ענין הבשמים ראש שהם דבר חריף המשיב את הנפש ושרשו מגבורה שבתענוג בחי' חוטמא ונתנו אותם לתוך שמן המשחה ואז נמשך הארת ח"ס למזבח עילאה מ"ל דאצי' בח' ימי המילואים הם ח' מדות שבכתר שבאמצעיתם צ"ל השפעת הח"ס וזהו שנק' ל' משיחה מחמת אמיתית הביטול שבא במל' ולא בחי' רשפי אש אלא כמ"ש קול דממה דקה כו' (מלכים א י"ט י"ב):

ב) והנה עד"ז יובן ג"כ ענין נר חנוכה שהיה הנס ג"כ בהדלקת שמן במנורה והוא ענין המשכת ח"ס הנ"ל במ"ל להאירה מן החשך של יניקת החיצונים והתגברות חכמה דקליפה הנ"ל, אך מפני שהי' בזמן הגלות לא הי' ביכולת להמשיך ע"י בחי' שמן המשחה שעשה משה שהוא בחי' שמן ובשמים ראש דחוטמא אלא ע"י שמן ואור שבהדלקת המנורה וענין האור שבשמן הוא ג"כ ענין הבשמים ראש שבשמן אלא ששם הוא מבחי' חוטמא והאור הוא מבחי' הארת פנים דא"א הנק' שעשועים ש"ע נהורין, שג"כ בחי' האור הוא המכריח גילוי השמן כמו שבשמים ראש הכריחו כנ"ל לפי שהשמן מצד עצמו טבעו להיות בהעלם שהרי הוא עומק השכל שלמעלה מהגילוי כו'. והענין דהנה כתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א') כמו ר' אבהו שהאירו פניו מחמת שראה תוספתא חדתא וניכר אדמומית בלחיים ממש ואף שהוא ענין גשמי אמנם סיבתו גבוה מאד נעלה שהוא בחי' עצמיות התענוג שביחידה שבנפש שהיא הנמשכת בכח השכל וגורמת אותו שירד מהעלם אל הגילוי לחדש השכלה חדשה ולכן ניכר התענוג מאד כשממציא שכל חדש מפני שזה רגע שיצא השכל ונולד מהתענוג בהתלבשותו בכח השכל ומצד אותו התענוג יהי' ג"כ הארת פנים הגשמיי'