עא, ב

כמאן דשדי בתר כתפין לפי שכבר מת יוסף וכל הדור ההוא שהיו גורמים שפע הפנימית בעבודתם ומבחי' אחוריים מקבלים מצרים ופרעה ולכן היינו עבדים לפרעה במלאכה ועבודת פרך מהעדר שפע פנימי' ממדת החסד עליון אלינו והיינו טפלים להם והנס דיצ"מ הוא ענין תוספת הארה בחסד דאצילות כידוע שהוא בחי' לידה והמשכת מוחין דגדלות לז"א ועיקרו בבחי' חסד יומם דאזיל עם כולהו יומין ואז האירה מדת החסד אלינו בבחי' פנימיות השפע והיתה הגאולה מעבדות לחירות, ולכן הפסח כנגד אברהם שהי' מרכבה לחסד עליון כמ"ש אברהם אוהבי (ישעי' מ"א ח') והנה כל תוס' הארה במדות הוא ע"י שם מ"ה כי הנה נודע שבחי' קטנות הוא משמות אלקים ובחי' גדלות הוא מש' הוי' אך יש מילוי יודי"ן ומילוי ההי"ן ומילוי אלפי"ן ושם הוי' המתלבש בכלים דז"א שהוא המדות עליונות הוא מילוי אלפין ונק' שם מ"ה ונתבאר אצלינו ענינו בדרוש המילויים שהענין כי אלף הוא ב' יודי"ן א' למעלה ואחד למטה ובאמצע כמין ו' וגם הוי"ו שבאמצע יש כמין עיקום בהתחלתו דהיינו לצד שמאל ובסופו שהוא לצד ימין אך צד שמאל גבוה מצד ימין והוא ענין אלכסון הנמשך מגבורה שבקו השמאל אל הנצח שבקו הימין למטה ממנה לחברם יחד ושני היודי"ן שעל הוי"ו א' למעלה בחי' חכמה עילאה וא' למטה בחי' ח"ת שכולם מתחברים יחד אך שהם בבחי' צמצום שע"ז הוא רמז מדת הגבורה הכלולה עם הנצח ולהיות ידוע הכלל שהתלבשות אא"ס הוא בחכמה ומהחכמה נמשך אח"כ לכל המדות כמ"ש בע"ח לכן גם תוס' אור במדות הוא ע"י שם הוי' שמתחיל ביו"ד בחי' חכמה וגם המילוי של השם שהוא כח הנמשך מא"ס ב"ה אל המדות מה שיהי' שמור וצפון בהם לצורך ההשפעה אל שלמטה מהם שז"ס המילוי' כמש"ש הנה הוא ג"כ ע"י החכמה ולכן הוא במילוי אלפי"ן שהאל"ף יש בו יודי"ן כנ"ל אמנם לפי שחכמה זו באה בצמצום ע"כ נרמז היו"ד באות אחר שהוא אות אלף וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי (שמות ו' ג') כי האבות היו מרכבה לחג"ת דאצי' והיו מקבלים משם גילוי האלהות ולכן לא נתגלה להם אמיתית שם הוי' כמו שהוא אלא ע"י המילוים שלו וגם זאת המילוי דאלפין שהוא צמצום לגבי היו"ד עצמו דשם הוי' כנ"ל וכמשנ"ת שהמילוי הוא מה שצפון בתוך המדות לצורך ההשפעה למטה כמו האבות המקבלי' מהם היו מקבלים ממילוי' דמ"ה ולכן הי' בפסח ההצלה מיסורי הגוף שהוא בחי' השפעה חיצוניות לפי שהוא מבחי' החסד כנגד אברהם כנ"ל, אמנם למשה שהוא מקבל מבחי' חכמה נתגלה אמיתית שם הוי' כמ"ש ויאמר הוי' אל משה (שמות ד' ד') והגם שמאחר שהוא בחי' מקבל מהחכמה הרי בהכרח שמקבל ג"כ ממלוי שם הוי' דחכ' כמשנת"ל שהמלוי של השם הוא הכח הנמשך בו מא"ס להיות צפון בו להשפיע לזולתו מ"מ הרי מילוי שם הוי' דחכמה הוא ג"כ מילוי יודי"ן וכבר אמרנו שיו"ד הוא בחי' חכמה כי היותו נקודה דקה מורה על בחי' הארת החכמה שהיא כמו ענין סקירת השכל שלמעלה מן ההשגה עדיין שהוא בחי' ראיית השכל שם הוא גילוי א"ס משא"כ ההשגה בבחי' התפשטות היא ציור המושג כמו השומע איזו דבר ומציירו בדעתו ולא ראהו כי בראי' תופסו בסקירה א', וא"כ מילוי דשם הוי' דחכמה שהוא ש' ע"ב במילוי יודי"ן יש בו גילוי אא"ס כמו שהוא בחכמה ולא ע"י צמצומים כמו שהוא במילוי אלפין כנ"ל וזה הי' ענין נס דחנוכה בהצלת הדת שהוא בחי' שפע החכמה ולא השפעת טובות גשמיי' כי הנה היונים בקשו להשכיחם תורתך לפי שנתפשטה אז חכמה יונית שהוא הפלסופיא ורצו להתגבר על חכמת הקבלה האלקית ויסודותיה המסורות לנו מא"ס ב"ה ע"י משה בחיר ה' וזהו ענין מארז"ל שטמאו כל השמנים שבהיכל (שבת כ"א ב') שר"ל השפעת