עא, א

מצות נר חנוכה

מצות נר חנוכה והיא מד"ס ואינה ממנין תרי"ג: ומברכים עליה ג' ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו, ולהבין מה שתקנו להדליק נרות ע"ש הנס שהי' בשמן שהי' ביום כ"ה בכסלו ולא על נס דניצוח המלחמה עם היונים שהי' בכ"ד כסליו שזהו העיקר לכאורה ולמה עשו מהעיקר טפל, וכיוצא בו מצינו בפורים שקבעוהו ביום המחרת שאחר המלחמה כמ"ש והרוג בשונאיהם כו' בי"ג ונוח בי"ד ועשה אותו יום משתה ושמחה (מג"א ט' ט"ז י"ז) ובפסח נקבע היו"ט בו בזמן שהי' הנס דיצ"מ ומכות בכורות וגם הטעם שבפסח אין מברכין בל' שעשה ניסים כו':

א) הנה מבואר בפע"ח בענין ההפרש בין שבת ומועדי ה' לחנוכה ופורים שבשבת ובג' רגלים הוא יחוד זו"נ פב"פ דהיינו שעולת עד בחי' כתר שלו ומתייחדת עם הז"א, אבל בחנוכה ופורים קומתה רק עד בחי' נה"י כבחול אלא שמקבלת מן ההוד דז"א בעצמה שלא ע"י יעקב ואח"כ מתייחדת עם יעקב, ואמנם ע"י הדלקת נר חנוכה [אנו] ממשיכים לה הארה מן האורות דיחודים עליונים דפב"פ ולפי שהמשכה זו באה בהיותה מקבלת בהוד לכן קבעו לומר על הניסים בהודאה כו', ולהבין ולהשכיל בדברי קדשו של האריז"ל, הנה עיקר ההפרש ע"פ פשוט בין נס דפסח לנס דחנוכה ופורים שנס דפסח הוא היציאה מעבדות לחירות דהיינו מיסורי הגוף ששיעבדו בהם מצרים בפרך בעבודה קשה משא"כ נס דחנוכה ופורים הוא שניצולו משכחת הדת שע"ז לבד היתה עיקר הגזירה כמ"ש ביקש להשכיחם תורתך כו' וכן בפורים ודתיהם שונות כו' (מג"א ג' ח') שאם היו ישראל מכניעים לדתם ח"ו לא היו מבקשים יותר אלא שישראל עם קדושו נתנו נפשם על הדת להלחם עבור זה ונתן הש"י וגברה יד ישראל ונצחום ונמצא הנס הוא מה שנתקיים הדת, והסיבה לזה הוא למעלה שבזמן גלות מצרים הי' הז"א בבחי' קטנות תלת כלילן בתלת ובבחי' עיבור במעי אי' כמ"ש בטעמי מצות להרח"ו בענין קרבן פסח ראשו על כרעיו ועל קרבו כו' והיינו שמדת החסד שעל ידה באה השפעת החיות לכל העולמות היתה בבחי' קטנות מאד דהיינו שהיתה ההשפעה רק בבחי' אחוריים